"מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (במדבר ט"ו, ל"ב)
בשנים האחרונות זרח אורו של הספר 'ילקוט הליכות ועניינים הנוגעים למעשה', אשר כשמו כן הוא: עוסק בהלכה באופן הכי מעשי, כך שהלומדים יוצאים עם ידע ברור כיצד עליהם לנהוג בענייני ההלכה השונים. הספר שכתיבתו עדיין בעיצומה, כבר כולל שלושה כרכים העוסקים בהלכות שבת ומועדים, הלכות ברכות, תפילה, בשר וחלב ועוד, וכן הלכות ייחוד וטהרה.
ביקשנו לשוחח עם הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט"א, מחבר הספר, אשר מוסר מדי ערב שיעור ב'דף היומי בהלכה' בבית המדרש של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א, בבית שמש, בו מכהן הרב גרין כרב בית הכנסת.
- מה מיוחד כל כך בהלכות שבת יותר מכל ההלכות האחרות, שאנשים רבים מתעוררים ללמוד דווקא את ההלכות הללו ביתר שאת וביתר עוז?
"הלכות שבת הן הלכות שיש להן ייחודיות כי הן נוגעות לכל אחד מדי שבת בשבתו, והן נוגעות בחמורות שבחמורות. מי שאינו בקי בהלכות אלו, עלול להיכשל פעם אחר פעם באיסורי תורה שהעובר עליהם במזיד ח"ו דינו בסקילה, וידועים דבריו של ה'יערות דבש' כפי שהביאם רבינו החפץ חיים בהקדמה לחלק ג' של המשנה ברורה, שמי שאינו בקי בהלכות שבת על בוריין, לא ימלט שהוא יעבור על איסורי שבת מחמת חוסר הידיעה. ההבנה הזאת חלחלה היטב לתודעה של הציבור, וכל יהודי ירא שמים מבין היטב את המשמעות של לימוד הלכות שבת כדי להינצל מאיסורים חמורים לא עלינו.
"אני רוצה להוסיף על זה גם דבר נפלא שכתב החזון איש באגרת לבחור שהתלונן על כך שהוא מתמודד עם ניסיונות קשים מאוד בעבודת ה', וכתב לו החזון איש, שהעצה לזה היא לקבוע סדר קבוע ללימוד הלכות שבת, כי הזוהר הקדוש כותב ש'מיניה מתברכין כל שיתא יומין', ומי ששומר שבת כהלכתה, יש לו ברכה מיוחדת גם לשאר ימות השבוע שבהן הוא ינהג כהלכה בכל עניין ועניין.
- כיצד הדרך הנכונה ללמוד הלכה בכלל והלכות שבת בפרט?
"יש חשיבות רבה לכך שהלימוד יהיה באופן שהכי קרוב למעשה. כשאנשים לומדים על מושגים מזמן הגמרא והמשנה קשה להם להרגיש חיבור לסוג השאלות שהיו אז, והלימוד הוא יותר תיאורטי, פחות מעשי. לשבחו של ארגון 'דרשו' יאמר שבמשנה ברורה שבהוצאת הארגון, יש את החלק של הביאורים ומוספים שממש עוזר לקרב את הלימוד לשפת המעשה, ונותן ללומדים דוגמאות מהמצב הפרקטי שלנו כיום. זה עוזר מאוד גם להבנה וגם לזכירת הנלמד.
"שמעתי ממורי, כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א, שיש סגולה מיוחדת לזכור את הלימוד ובעיקר בלימוד הלכה, על ידי כך שמיד אחרי שלומדים הלכה חדשה, להשתדל ליישם אותה למעשה, וכן לצייר בדמיון ציור מעשי איך ההלכה הזאת באה לידי ביטוי באופן מעשי, אם יקרה לי כך וכך, כיצד עלי לנהוג בהתאם להלכה שלמדתי זה עתה.
"בשבת האחרונה למשל למדנו בשיעור שאני מוסר בבית המדרש בהלכות שבת, את העניין של מי שיש לו דלף בשבת, בסימן של"ח. השו"ע כותב שמותר לשים כלי מתחת הדלף אם המים נקיים, כי אין בהם חשש של מוקצה או של 'נולד'. משתתפי השיעור מיד הביאו את זה למעשה ושאלו מה יהיה הדין במים שנוטפים ממזגן. במקרה זה יש בעיה כי המים האלו הם כן נולד ועל כן לכאורה יש לאסור זאת, אלא שהביאור הלכה מביא שהאיסור הוא בגלל ש"אין עושים גרף של רעי לכתחילה", וזו דעת הרמב"ם בזמן שהטור חולק עליו ופוסק שכן עושים לכתחילה גרף של רעי, ואם כן, פוסק הביאור הלכה בשם החיי אדם, שבמקום שיש צורך גדול אפשר להקל בעניין זה. אחד המשתתפים בשיעור, יהודי תלמיד חכם, הציע גם לשים מעט מים נקיים בכלי קודם שישים אותו תחת הדלף של המזגן, שאז יהיה אפשר לומר 'קמא קמא בטיל', ולאחר מכן אף מצאתי מקור לדבריו באחרונים.
"מכל מקום, מה שאנחנו רואים זה שאם הלימוד מתורגם מיד לשפת המעשה, הוא גם הופך יסודי יותר, וגם נשאר יותר בזיכרון, וצריך להשתדל ללמוד בדרך זו כל הלכה וכל עניין חדש".
- האם הדרך הנכונה היא אכן ללמוד את ההלכה כסדר, מתחילת חלק ג' של המשנה ברורה ועד סופו, או שאולי עדיף לדלג על הסימנים הפחות מעשיים כמו הסימנים הראשונים של חלק ג', שרובם אינם נוגעים למעשה עבור רוב האנשים בזמנינו?
"ללימוד כסדר יש חשיבות עצומה, ורק מי שהתנסה בזה יודע להעריך אותה. הרי כדי שהדברים ייקלטו ויישארו בזיכרון צריך לרדת לשורש הדברים, ומי שלומד רק סימנים שנראים לו מעשיים יותר, חסר לו הרבה בשורש של הדברים. הסיבה שהטור והשולחן ערוך בחרו לסדר כך את ההלכות היא לא מקרית, הלימוד בסדר הזה הוא הלימוד הנכון והיעיל יותר.
"יתירה מזאת, הניסיון מראה שלימוד יסודי כסדר הוא יותר מעשי מלימוד של סימנים פרטניים, כי מי שלומד רק סימן כזה או אחר, כשתגיע לפניו שאלה כיצד לנהוג למעשה הוא לא יזכור את מה שהוא למד. על אחת כמה וכמה כשהלימוד הוא רק מתוך ליקוטי וקיצורי הלכות. אבל מי שלומד כסדר, ואחר כך מגיע לקיצורים הוא יזכור היטב את ההלכה, כי הוא מבין את הקיצורים טוב יותר, הוא יודע למה פסקו האחרונים כך וכך, ואם הוא יודע למה הם פסקו כך, הוא גם יזכור מה הם פסקו כשזה יגיע למעשה".
- ומה לגבי הלימוד בשיעור או באופן פרטי? האם יד עדיפות לאופן לימוד כזה או אחר?
"אין ספק שלימוד בשיעור יעיל ופורה יותר, שהרי בשיעור יש מגיד שיעור שהכין את החומר הנלמד מראש, והוא יודע לכוון את הלומדים לביאור הלכה ולשער הציון במקומות הנצרכים, או לחלופין להביא גם מקורות חיצוניים, להדגיש נושאים מסוימים ולפשט את החלקים הסבוכים יותר. אני באופן אישי מביא בשיעורים שלי הרבה ביאור הלכה, אם זה ביאור הלכה קצר אני קורא אותו בפנים כי לשונו הזהב של המשנה ברורה היא דבר נפלא שאי אפשר לתאר אותו, אבל כשהביאור הלכה ארוך אני נאלץ להסתפק רק בסיכום בעל פה של עיקרי הדברים.
"מעבר לכך, אחד מקנייני התורה היא בחבורה, תורה נקנית בחבורה, מה גם שהשיעור הוא 'מחייב' יותר גדול. כשאדם לומד לבד הוא עלול להתעצל ולהתרשל עד שיתמוסס סדר הלימוד שלו לחלוטין, בשיעור יש יותר מחויבות וגם הלימוד עצמו יותר חי ותוסס, יש שאלות, יש תשובות, ויכוחים לפעמים, האנשים מחדדים זה את זה, מעלים שאלות פרקטיות, והאווירה תורמת הרבה לכך שהלימוד יישאר טוב יותר בזיכרונו של הלומד.
"אסיים רק בווארט קצר: שמעתי פעם מכ|"ק אדמו"ר מסטוטשין שליט"א, שעל אף שכתוב ששכר מצווה בהאי עלמא ליכא, מי שבעולם הזה הוא חי חיים של עולם הבא, יש לו שכר מצווה גם בעולם הזה. על פי דבריו אפשר לומר גם הרי חז"ל אומרים שכל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואם הוא בן עולם הבא, הוא זכאי גם לקבל שכר מצווה בהאי עלמא.
"ולמעשה רואים בחוש שאברכים שלומדים כל יום הלכה בקביעות, זה משנה להם את החיים, זה עושה אותם מאושרים, משנה להם את הבית ואת המשפחה, ועוזר להם בכל חלקי עבודת ה'".
1/257