"וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ" (ויקרא כ"ה, ל"ו)
אחת המתנות היקרות ביותר בהן זכינו, נחשפת לעיננו בפרשת שבוע זה. מתנה ייחודית ועוצמתית במיוחד, בזכותה אנו יכולים לעבור את התמודדויות החיים בהצלחה, ולהישאר מוגנים ושמורים גם מול הניסיונות המתחדשים עלינו כל העת. למעשה, היא מנהלת לנו חיי איכות, מלווה אותנו 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, במשך מאה ועשרים שנות חיים…
זוהי מתנת 'יראת שמים', המוזכרת בפרשת השבוע במילים 'ויראת מאלוקיך'. פירושו של דבר, שבכל מצב ומול כל התמודדות, יהודי ירא מאלוקיו, הוא ירא לעשות מעשים שאינם ראויים, שאינם עולים בקנה אחד עם מצוות בוראו, כי הוא חש שבורא עולם משגיח עליו בכל עת, והוא רואה ומבחין בכל פעולותיו, מעשיו ומחשבותיו. בזכות ההבנה הזו, אנו יכולים לנהל את אורחות חיינו אך ורק לפי מה שציווה אותנו בורא עולם, מתוך יראה ודאגה לכבוד שמים ראוי.
שנים ספורות לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, הוזמן הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד, לנאום בכינוס רבנים שנערך בגרמניה. דבריו הפליאו את השומעים, שלא הבינו את הנבואה העולה מהם… רק שנים ספורות אחר כך, כשהאמת המרה התגלתה, לפתע הבינו כולם למה התכוון בדבריו כמה שנים קודם לכן…
את דרשתו פתח בשאלה על לשון הפסוק בפרשת וירא, מדברי אברהם אבינו, בהסבירו כי המצרים חסרי יראת אלוקים ונטולי מצפון במעשיהם. הוא משתמש במילים: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני…" – ונשאלת השאלה – מה משמעות המילה 'רק'? הלא אברהם התכוון לומר, שכיוון שאין יראת אלוקים – עלולים להורגו. לשם מה פתח במילה 'רק'?
וביאר באופן נפלא: אברהם אבינו, בבואו למצרים, ביקש לומר בפשטות: יתכן שאתם – המצריים – אנשים טובים ונאורים, משכילים ומתורבתים, אך למרות זאת אינני יכול לסמוך עליכם כי 'רק' דבר אחד חסר לכם: יראת אלוקים, ההגנה של יראת שמים. אלא שהחיסרון הבודד הזה הוא משמעותי ומהפכני: כי בלי יראת שמים – גם התרבות האנושית ביותר אינה מגינה, גם הנאורות המתקדמת ביותר אינה מועילה, ואתם עלולים להגיע למצב שתהרגוני!
לאחר שביאר את רעיון הדברים, עבר למסר העולה מהם: "ישנם הרבה אומות ועמים בעולם, מהם שיכולים להיחשב נאורים, מתקדמים ומשכילים, יתכן שתרבותם טובה והוגנת. אך בלי יראת שמים, בלי 'יראת אלוקים' – ברגע אחד הם עלולים להפוך לחסרי תרבות, ארצם יכולה להפוך למכונת מוות והרס אכזרית ונוראה. רק יראת שמים, היא המגינה היחידה על האדם מלהפוך לכזה, רק היא מונעת את הפיכת האדם לחסר צלם אנוש!".
רק כמה שנים אחר כך, כשגרמניה המשכילה והנאורה הפכה למפלצת מוות אכזרית במיוחד, הובנו דבריו היטב והתחוורו משמעותם. כי אותה מדינה 'תרבותית' בה נאם את נאומו, הפכה למלכודת מוות אכזרית. אותם אנשים שהתהדרו בהיותם שוחרי צדק הגונים – היו גדולי הרוצחים בהיסטוריה!
ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים! אנחנו זכינו בכפליים! בראשונה, זכינו לקבל את מתנת מצוות ה'יראת שמים', שהיא מצות עשה – אחת משש המצוות התמידיות שחובתן בכל רגע, המזכה אותנו בשכר נצחי. וזכינו גם, שהמתנה הזו מגינה עלינו ושומרת עלינו לעמוד מול ניסיונות, להתמודד מול קשיים, ולהישאר חיילים נאמנים בצבא ה' הנלחמים נגד היצר ומנצחים, בכל עת ובכל מצב.
יראת שמים היא הכלי הראשוני, הבסיס. כי כשיהודי יודע וחש שיש בורא לעולם, ובכל רגע – הוא רואה הכל ובוחן את כל פעולותינו ומחשבותינו, ואין נסתר מנגד עיניו – הרבה יותר קל ליהודי להתמודד במצבי קושי ובעתות ניסיון.
רבים הכלים והדרכים, להגיע לאותה יראת שמים נכספת. מהם כסגולה ליראת שמים – כמו הכיפה היקרה שלראשנו, ומהם ככלים מעשיים להגברת יראת השמים, כמו דקדוק והקפדה על ההלכות בלי פשרות. עם שניהם יחדיו נוכל לזכות להיות בעלי יראת שמים בשלמות!
רבי עם מטפחת על הראש…
היה זה בשנות מלחמת העולם השניה, בעיר יאסי שברומניה. אלפי יהודים שהו באותה תקופה בעיר, נרדפים עד צוואר בידי הרומנים האנטישמיים, שהקדימו את הנאצים ימ"ש והחלו להתעלל ביהודים. בין היהודים הנאנקים בעיר יאסי, שהה גם האדמו"ר הרה"ק רבי יעקב יוסף מסקווירא זי"ע.
הגויים הרומנים התעללו ביהודים, העבידו אותם בפרך ושללו מהם את חירותם הבסיסית. ביודעם ובהכירם את חשיבות הכיפה ליהודים, היו מתעללים במיוחד ביהודים חובשי כיפה, עד שיוותרו על כיסוי הראש היהודי…
אך הרבי מסקווירא, נחשב עבורם כ'אגוז קשה לפיצוח'. בכל עת שהיו מכים אותו, מסירים מעליו את הכיפה, זורקים אותה לתעלת ביוב או דורכים עליה – היה הרבי ממהר לחזור ולהרים את כיפתו, ללטפה בעדינות, ולהשיבה למקומה.
באחד הימים נתקלה בו קבוצת חיילים רומנים, שהחליטו לעשות סוף לכיפתו של הרבי. כשעבר לפניהם, משכו את כיפתו מראשו וזרקו אותה על הרצפה. כשהתכופף הרבי להרימה – הפליאו את מכותיהם בגבו עד זוב דם…
אך הרבי לא אמר נואש. תחת מטר הכאות מייסרות, הרים את הכיפה והלבישה לראשו. שוב חזרו החיילים האכזריים והיכו אותו בראשו עד לנפילת הכיפה, אך הרבי לא נמלט מהם, ובדעה צלולה בחר לעמוד במקומו ולא לנוע בלי כיפה, ותחת מטר מכות התכופף ארצה והרים את הכיפה היקרה! פעם, פעמיים ושלוש, חזרה על עצמה גבורתו העילאית.
בסופו של דבר, הצליח הרבי להימלט מהם, כשהכיפה היקרה עומדת על מקומה. אך המכות האיומות שספג הכריחו אותו לחפש דרך מתוחכמת לשמור על כיסוי הראש בלי לעורר את חמת הצוררים…
ביום המחרת, הופיע הרבי כשפיסת בד קשורה לראשו, כעין מטפחת מזדמנת. "הראבין היהודי הבין כי אינו אלא עבד נאלח", צהלו הצוררים שראו בכיסוי ביזיון ולא הבינו את משמעותו האמיתית, "הוא חבש מטפחת של עבדים ושפחות. כך נאה וכך יאה!"
אך הרבי היה מאושר מהם, עשרות מונים. הן מעתה יוכל ראשו להישאר מכוסה, יראת השמים שלו לא תיפגם! ואם הדבר מבזה אותו, ואם הדבר אינו ראוי למעמדו – הלא מה בכך, העיקר שהוא יכול להישאר ביראת שמים מושלמת, לשמור את הכיפה בראשו ללא הפוגה!
הסיפור, המופיע בספר 'וזרעו לברכה', מלמד אותנו עד כמה חשוב לשמור על הכיפה לראשנו, כי היא קסדת הבטיחות על היראת שמים שלנו, ושומרת עלינו לבל נילכד ברשתו של היצר האורב לנו. חז"ל גילו לנו, כי הכיפה היא סגולה בדוקה ובטוחה, ליראת שמים. ולכן נפסקה ההלכה בסימן השני בשולחן ערוך, שאסור ללכת ארבע אמות בלי כיפה, בלי 'קסדת הבטיחות'.
חז"ל במסכת שבת בדף קנ"ו מספרים, על האמורא רב נחמן בר יצחק, שהאסטרולוגים גילו לאמו כי הוא עתיד לגדול גנב מדופלם, ששמו הולך לפניו… מה עשתה האם כדי למנוע זאת? מינקותו הלבישה לו כיפה, לא נתנה לראשו להיות גלוי ולא לרגע, והיתה אומרת לו: "כסה את ראשך כדי שתהא יראת אלוקיך עליך!" וכך לא יגיע לידי גזל וגניבה, כי הכיפה תהווה סגולה בטוחה להגנה ולשמירה מכל יצר רע!
אך פעם אחת, כשהיה שקוע בלימוד התורה(!), וישב תחת עץ דקל, נפלה כיפתו מעליו. עלינו לזכור כי מדובר באמורא אלוקי, קדוש עליון שאין לנו שמץ של הבנה במעלתו ודרגתו, ויחד עם זאת, ברגע שנפלה כיפתו – לא עמד בניסיון הגניבה ולא הצליח להימנע מלגנוב אשכול תמרים מעץ הדקל!
הדבר מבהיל ומעורר מחשבה, כמה חשוב להישמר בכל רגע, להיזהר בכל שניה, לא להישאר לרגע אחד בלי כיפה, לא לוותר על לבישת הכיפה ולו לשעה קלה!
וכך כתב בספר 'ערוך השולחן', כי אדם – תהא מעלתו גדולה ככל שתהיה – אם הכיפה לא חבושה על ראשו, אם ראשו לא מכוסה באותה קסדת בטיחות של יראת שמים – אין הוא יכול להינצל מן החטא, כל רוח רעה ויצר הרע יכולים לשלוט בנפשו ללא מיצרים!
הבה נקפיד לחבוש את הכיפה היקרה בכל זמן ובכל תנאי. כן, גם בזמני שינה, תוך הליכה למקלחת, ברוח סוערת, בחוף הים וברכיבה על אופניים – גם אז אנו זקוקים לקסדת הבטיחות, לשמור על ה'יראת שמים' שלנו. נחדיר זאת גם בילדינו: יהודי הולך חבוש בכיפה, בכל עת ובכל שעה.
עסקה בסיכון גבוה…
היה זה בבית מדרש חשוב במונסי שבארצות הברית, בו התכנס קהל גדול לשמוע דרשה בנושא 'העסקים בראי ההלכה', מפי הגאון רבי עזריאל טאובר שליט"א, מפיו שמענו את הסיפור. סמוך למועד ההרצאה נכנס לבית המדרש איש עסקים אמיד והצטרף לקהל המקשיבים.
השורה התחתונה של הדרשה היתה ברורה: 'גם אם איש לא יידע ולא יתפוס, יהודי אומר רק את האמת, אינו מכחד ואינו מסתיר. זו יראת שמים בסיסית, כי בורא עולם יודע היטב מה בלבו של כל אחד, ואלו סודות הוא מסתיר משותפיו העסקיים… אסור להציג מצג שווא, צריך להיות אמיתי. זו הוראת התורה!'.
בדיוק באותו יום, בשעת בוקר מוקדמת, חתם איש העסקים האורח עסקת ענק למכירת אחד המגדלים שבבעלותו, בסכום של לא פחות מארבעים מיליון דולר! רק לפני כמה שעות קיבל לידיו דמי קדימה בסך רבע מיליון דולר, אך לאחר דברי הרב – חש האורח כי הדברים כוונו ישירות אליו, והחלו נוקפים אותו ייסורי מצפון…
הוא קרב אל הרב, והחל בהקדמה: "כבוד הרב, לא מכבר זכיתי לחזור בתשובה ולהתקרב לאור היהדות, ולאור זאת אינני בקי מספיק… אני איש עסקים ידוע ומצליח ב"ה, ואף זכיתי להחזיק על חשבוני חלוקת אוכל לנזקקים מדי שבוע, כמו גם פעילויות תמיכה רבות ונוספות…ראה נא כבוד הרב, אחרי דבריך, יש לי שאלה. בדיוק היום חתמתי עסקת ענק, מכרתי את אחד המגדלים שבבעלותי לאיש עסקים נוכרי. הלה לא הצליח לגלות, כי בין הקומה ה-30 לקומה ה-44, ישנו סדק מסוכן המאיים על יציבות המגדל כולו… יתכן, כי לו היה יודע על כך – לא היה רוכש את המגדל במחיר הזה…".
לסיום, סיכם עד כמה השאלה הרת גורל: "ראה נא כבוד הרב – השאלה היא גורלית לא רק עבורי, כי אם אני מבטל את העסקה לא אוכל לסייע לנזקקים, כל החסד שלי מוטל על כף המאזניים… לפיכך, אני שואל את כבוד הרב, האם עליי לדווח על הסדק לרוכש המגדל – ולהסתכן שהעסקה תבוטל, או שאני יכול להמשיך לשחק 'ראש קטן', כלא יודע ולא מכיר?"
הרב טאובר התרגש לנוכח הכנות, והתפעל מהמסירות להפסיד הון תועפות כדי להישאר ירא וחרד לדבר השם, ולנהוג בעסקיו על פי ההלכה. אך לגופה של שאלה, לא מצא מקום להקל: "תראה, יהודי ירא שמים, צריך לנהוג בכל תהלוכותיו על פי דרך התורה, ללא כחל ושרק. במקרה הזה אין ברירה – אלא להתקשר לרוכש להודיעו על הסדק שבמגדל. ההשלכות של זה לא משנות את צו התורה!".
האיש הוכה בהלם, אך יראת השמים שבו לא נתנה לו לנהוג אחרת. על אתר יצא למשרדו, וכתב לרוכש מכתב ארוך, בו הוא מספר על הסדק שיש במגדל ומסביר עד כמה הוא מסוכן, וכמובן – מעניק לרוכש את האופציה לפרוש מהעסקה, תוך החזרת דמי הקדימה במלואם.
הרוכש קרא את המכתב, ועינו התעגלו בהלם. הוא אמנם לא ידע על הסדק המדובר, אך יותר מזה – הגילוי היה מוזר בעיניו. מה מניע את המוכר להודיע לו על כך? למה דווקא עכשיו? מה התחדש בסדק המדובר שלא היה ידוע לפני יום – יומיים?
החליט הרוכש להתייעץ עם עורך דינו, ואף עורך הדין הצטרף לתמיהה הרבה. הם התקשרו למוכר בניסיון לדלות עוד פרטים, אך המוכר פטר אותם בסתמיות כי החלו בלבו נקיפות מצפון, ורק ביקש כי יחזרו אליו עם תשובה במהירות…
עורך הדין והרוכש החלו להעלות השערות. לבסוף, ניעור עורך הדין כמתוך חלום, משהו נצנץ במוחו. "תשמע לי", לחש באוזני הרוכש, "אני הבנתי מה קורה. הרי אנחנו קנינו את המגדל במחיר כדאי ומשתלם במיוחד, הלא כן?"
"אכן כן", הנהן הרוכש בראשו. "תשמע לי, כנראה זה הסיפור: חמש דקות אחרי שחתם את העסקה, החל המוכר לפקפק בכדאיותה עבורו. לפתע הבין כי מכר לנו את המגדל במחיר זול מדי… לכן הוא מבקש לחזור בו מהעסקה, ומספר לנו סיפורים על סדקים… אם לעצתי תשמע", סיכם עורך הדין, "אל תיפול במלכודת. לך עם העסקה עד הסוף, אל תיבהל מסיפורי הסדקים… עשית עסקה טובה, קנית מגדל במחיר מציאה – תישאר איתה עד הסוף, על אפו ועל חמתו של המוכר!".
באותו יום, נחתה על שולחנו של המוכר הודעה קצרה מהרוכש: "אני ממשיך בעסקה, אני יודע על הסדק אך לא נרתע. אנחנו ממשיכים בעסקה ככתבה וכלשונה, ללא שום שינוי!".
המוכר מביט בהודעה, ולרגע בוהה בה בחוסר אמון. הנסתרה עליו בינתו של הרוכש? האם אינו מבין את המשמעויות של סדק לאורך 14 קומות מהמגדל? הרי זה מסכן את יציבות המגדל כולו, ודורש השקעת משאבים אדירה כדי להציל את המגדל ולבססו כראוי. מדוע הוא מבקש להמשיך בעסקה הלא מוצלחת שביצע גם אחרי שהנתונים ברורים לו?
אך אם בכך בחר – ניחא, לו יהי כן. כבר ביום המחר, המשיכה העסקה להתקדם כמוסכם…
עברו שלושה חודשים, והגיעו ימי החורף. גשמים עזים ניתכו על מנהטן, רוחות סערה וסופות קשות. השלג הצטבר בכל מקום, וגם בתוככי הסדק המתרחב במגדל…
מיד אחרי הסופה, הוציאו הרשויות 'צו סגירה' למגדל, עד תיקון בעיות הבטיחות והיציבות שהתגלו בו. מאות אלפי דולרים ירדו לטמיון בגין השבתת המגדל, מיליוני דולרים נוספים נאלץ הרוכש להשקיע בייצובו מחדש ושיפוצו כמקדם. אך לא היה לו למי לבוא בטענות ומענות – הן המוכר דיווח על הסדק ללא כחל ושרק, יידע אותו עליו ועל נזקו…
ואילו המוכר – למד להבין את הברכה הטמונה ביראת שמים. בלעשות את מה שהתורה מצווה, גם אם זה נראה לא הגיוני, גם אם על פניו נראה שיפסיד מהמהלך. ההליכה עם הוראות התורה בלי התחכמויות – הצילה אותו מנזק כספי עצום, והביאה את הברכה לביתו!
עמידה בהלכות ודקדוק והקפדה עליהן בלי פשרות – היא אחד הכלים המרכזיים להטמיע יראת שמים בליבנו. ההקפדה על כל הלכה, בלי לעגל פינות ובלי לחפש קולות – היא העומדת לנו ומותירה את יראת השמים שלנו חזקה ואיתנה. אם איננו יודעים את דבר ההלכה באופן ברור – זה הזמן ללכת ולשאול שאלת רב, לקבל את הכרעת התורה ולנהוג על פיה.
כשיהודי חי על פי דרך התורה, כשהוא מקפיד על דבר ההלכה בלי פשרות, הוא זוכה להיות בעל יראת שמים, וגם זוכה בברכה ובשפע עושר ואושר!
משמרות לילה מתחלפות…
בשעות הקטנות של הלילה, בבית צפוף וקטן אך מאיר ומחמם לב בירושלים. בשעה שתיים בלילה היה השעון מצלצל, ונותן את האות לחילופי המשמרות…
כך התנהלה התורנות מדי לילה, במשך שנים רבות בבית כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן זי"ע: עד השעה שתיים אחרי חצות הלילה – היתה הרבנית אחראית על חדר הילדים. תפקידה היה לוודא כי הבנים הנמים את שנתם חבושים בכיפה כל הזמן, ואם נשמטה מראשם – מיד היתה מחזירה את הכיפה למקומה ומהדקת אותה היטב לראשם.
בשעה שתיים אחר חצות, היה הרבי משכים קום לעבודת קדשו. אז היה מתחלף עם הרבנית והופך לאחראי בעצמו, ומעתה ואילך, לאורך כל הלילה, עסק הרבי בתורה ובעבודת השם צמוד לחדר הילדים, כשהוא מוודא כל הזמן ובודק כל העת, כי הכיפות היקרות חבושות היטב לראשיהם של ילדיו הנמים בשלווה…
כך היתה התורנות נמשכת, לילה אחרי לילה שנים ארוכות. כי "אי אסתלקו מעל רישיה דבר נש איסתלקו חיים מיניה", כלשון הזוה"ק, כלומר: שבהסתלקות הכיפה מראש היהודי – מסתלק גם 'ביטוח החיים' חלילה… על כן, בכל עת ובכל זמן, גם בלילה אנו זקוקים לביטוח החיים, לשמירה ולהגנה שמימית. הלא ברור שלא נוכל להישאר בלי כיפה ולו לרגע קצר!
כך מחנכים ילדים ליראת שמים, כך מחדירים אותה בעצמותיהם. שיידעו, יבינו ויזכרו, יטמיעו בנפשם ויחדירו בליבם, יהודי לא זז בלי כיפה, יהודי – ישן או ער, הולך או עומד, ערב או בוקר, בביתו או בחוץ – כיפה לראשו!
זהו חינוך ליראת שמים, זו הדרך אותה נטמיע בביתנו!
(מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע', הר' קובלסקי)