בתחילת החורף הזה התרחש אירוע מחזק מאוד. התקיימה סעודת 'שבע ברכות' לבחור אמריקאי, שהוא בן תורה מובהק ולומד בישיבת מיר, ובשמחת השבע ברכות נעמד אבי החתן לדבר, אדם דתי, איש עסקים באמריקה.
הוא אמר כך: "אני מרגיש צורך לבקש בהזדמנות הזאת סליחה מהבן שלי. במשך חמש השנים האחרונות עשיתי לו הרבה צרות, לא רציתי שהוא ילך לכיוון העולם החרדי, לעולם הישיבות. ניסיתי לשכנע אותו, ממש הצקתי לו! ניסיתי למשוך אותו לעולם העסקים. פתחתי בשבילו חברה מיוחדת לטכנולוגיה והושבתי אנשים שיעבדו בחברה, הכל בשביל למשוך אותו לעולם ה'ביזנס'. הייתי גם יושב איתו עם ספרים ומנסה להוכיח לו שאני צודק. אבל הוא המשיך בעקשנות בדרכו.
"רק בימים האחרונים הבנתי שהיתה לי טעות. בזמן החתונה, כשראיתי את השמחה הפנימית שלו, שמחה שאין בשום מקום אחר בעולם, וראיתי את הפנימיות של החתן ושל הכלה, אז הבנתי שהוא בחר בדרך הנכונה. עכשיו אני רוצה לבקש ממנו סליחה על כל מה שהצקתי לו במשך השנים האלו".
זה היה מעמד מרגש מאד. המיוחד בבן-עליה הזה, שהוא שמר תמיד על קשר עם האבא שלו, הוא זרם איתו, התווכח איתו, אבל נשאר בשלו. ואז יום אחד, אחרי חמש שנים לא פשוטות, הגיעה השעה שה' רצה בדרכו לגמרי, ותיכף 'אוייבו' – 'אביו' השלים איתו.
(מאמרי 'עינינו גל' בתוך אוסף גיליונות שע"י ישיבת מיר, יתרו תשע"ט)