הסיפור הבא התרחש ב'סמינר קירוב' שהתקיים בארצות הברית. הסמינר נפתח ביום חמישי, והיה אמור להמשך כמה ימים. ביום שישי בבוקר נגש אלי בחור ואמר לי: "כבוד הרב, אני חייב לנסוע הביתה!".
"מי קבע שאתה חייב?", שאלתי קצרות.
"כבוד הרב!", התפרץ הבחור, "אספר לך את הסיפור שלי ואתה תקבע אם אני חייב או לא חייב!".
"הגעתי לארצות הברית לפני כאחד-עשר חודשים. חברים שלי ספרו לי כי ה'ירוקים' מתגלגלים פה ברחובות. טסתי לארצות הברית, ולא רק שלא מצאתי את ה'ירוקים', אלא שלאחר שהחברים שלי קלטו שבאתי בלי אגורה שחוקה, גם אותם לא מצאתי. נשארתי לבד, בלי כסף למלון או לדירה, ובלא שיהיה לי מושג קלוש מה אני עושה ולהיכן אני פונה. במשך כמה ימים הסתובבתי סהרורי ותעיתי ברחובות בחוסר מעש, בלי קורת גג לראשי.
"בשלב מסוים גיליתי שאפשר להסתנן לרכבת התחתית בלי לשלם פרוטה. ברכבת יש מזג אוויר נפלא! בקיץ קריר ובחורף חמים. הרכבת התחתית על תחנותיה הפכה להיות הבית שלי. בכל תחנה הרכבת עוצרת, ומידי כמה דקות מגיעה רכבת חדשה. הייתי יורד בתחנות הממוקמות באזורים עשירים, מחטט בפחי האשפה, מאתר כמה שקיות נילון ומלקט לתוכן שיירי מזון שהעוברים והשבים השליכו במהלך היום. כשהייתי רוצה לשאוף מעט אוויר צח, הייתי עולה לרחובות, משוטט מעט על פני האדמה ומשתחל חזרה למקום המבטחים, במנהרות הרכבת התחתית. למותר לציין כי בכל אותה תקופה נותרתי עם מעט הבגדים שלגופי, לא הסתפרתי ולא התקלחתי. חייתי כמו נווד במשך תשעה חודשים תמימים, עד שביום בהיר נתקלתי בבחור ששם עלי עין ושאל אותי: 'אתה לא ישראלי?!'.
"'כן, נכון, אני ישראלי!', פלטתי במבוכה קלה. הבחור נעץ מבט מופתע בשערי המגודל ובפני המזוהמות. 'מה אתה עושה פה? אתה נראה כמו כושי!'.
"גוללתי את קורותיי באזני הבחור שהתנער וקרא בפאתוס: 'באה ישועתך! בוא, התלווה אלי, מהיום אתה עובד איתי!'.
"הבחור לקח אותי אליו הביתה. הייתי צריך להתקלח עשר פעמים כדי להפטר מהלכלוך שצברתי במשך תשעה חודשים. המים שנגרו מגופי היו שחורים כזפת!
"הבחור, שבינתיים נודע לי כי שמו מיכאל, נתן לי בגדים נקיים, וסידר עבורי דירה קטנה ונחמדה בת שני חדרים עם כיריים, מקרר ומכשיר טלפון. מיכאל נתן לי כמה ימים להתמקם, ולאחר מכן התחלנו לעבוד יחד במלוא המרץ. בבעלותו ישנה משאית סמיטריילר ענקית, גדושה בסחורה. מזמן לזמן אנו יוצאים לנסיעות ומשווקים את מרכולתנו, כשעיקר העבודה מתרכז בשבתות ובימי ראשון!".
הבחור סיים לפרט את גלגוליו, ושאל בקדחתנות: "כבוד הרב, אם אני היום לא חוזר הביתה לשבת וליום ראשון, ביום שני אצטרך לחזור לשוטט בתחנות הרכבת התחתית. מה אתה אומר? מה אתה פוסק? מה עלי לעשות?!".
אחזתי בחום בידי הבחור, והתבוננתי בו בהתרגשות, בלי לחוש בדמעות הגדולות המתגלגלות מעיניי.
"כבוד הרב, למה אתה בוכה?", התפלא הבחור.
"אני מקנא בך כל כך", השבתי לו בהתרגשות, והסברתי לו גם במה, ולמה אני מקנא:
"אחרי שהקב"ה הכה את המצרים בתשע מכות נסיות, והראה להם מיהו בעל הבית על העולם, הוא ניסה את עם ישראל בניסיון קשה מנשוא: 'ויאמר ה' אל משה ואל אהרן… דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות… והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה שחטו אותו כל קהל עדת ישראל' (שמות י"ב א'-ו'). הקב"ה צווה את בני ישראל: קחו לכם שה וקשרו אותו לכרעי המיטה. במשך ארבעה ימים תשמרו עליו, ואז, בי"ד ניסן, בערב פסח, תקריבו אותו לקרבן.
איפה הניסיון? בנקודה אחת: זו היתה העבודה-זרה של המצרים!
אמנם בהבנה השכלית כבר לא היתה להם סיבה לפחד מהמצרים. תשע מכות הוכיחו לכולם שהקב"ה מנהל את העולם, ושהוא שומר על עמו. אבל מבחינה רגשית – עדיין היה קושי עצום. למצרים היתה שליטה חסרת תקדים על עבדיה. חז"ל אומרים שלעבד לא היה שום סיכוי לצאת ממצרים; רוסיה של הקג"ב היתה משחק ילדים לעומתה… בני ישראל חיו באימה נוראה שכזו מפני המצרים, עד שגם אחרי הנסים הגדולים והגלויים שראו במשך תשע מכות, עדין פחדו לעשות מעשה שיעורר עליהם את חמתו של העם המצרי.
"הקב"ה מעמיד אותך במבחן שבו הוא העמיד את יוצאי מצרים", אמרתי לבחור. "אתה מבין למה אני מקנא בך? מי יודע איזו נשמה גדולה יש לך שראויה למבחן כזה… מבחינה רגשית, אתה חש משועבד למיכאל, וזוהי תחושה טבעית, בשביל מי שעבר תשעה חדשים של גיהנום, ואחר כך קיבל חודשיים של גן עדן. אבל בוא נפעיל את השכל, כי כאן המבחן. אתה יודע, בכתה א' עוברים מבחנים של כתה א', בכתה ח' – של כתה ח', ובאוניברסיטה, עוברים מבחנים לקראת תואר 'דוקטור'… המבחן הזה הוא מבחן עצום, שבו אתה מכריע מי מבחינתך הוא בעל הבית על העולם: הקב"ה או מיכאל. כעת, הבה נתבונן: מיכאל – במקרה הטוב היום פה ומחר פה, ורק הסחורה שלו בקבר. במקרה הגרוע, חלילה, גם מיכאל בעצמו כבר לא כאן. אבל הקב"ה חי וקיים לעולם, המצוות שלו הן ציוויים ישירים מבעל הבית של העולם כולו.
"אם כן מי הבוס שלך, מיכאל או הקב"ה? מבחינה רגשית, אין ספק כי אתה צריך לחזור למיכאל. אבל מבחינה שכלית עליך להחליט, מי הבוס של העולם, מיכאל או הקב"ה? מיכאל יכול להיות היום כאן ומחר חלילה, בקבר, אבל הקב"ה חי וקיים לעד ולעולמי עולמים. נתנו לך משמים את הזכות הנדירה להחליט אחרי מי אתה צועד, אחרי מיכאל או אחרי ה' יתברך. אל תפספס את הרכבת!".
הבחור נעמד דום, הצדיע כמו חייל בטרם קרב, וזעק בקול: "כבוד הרב, אני כבר החלטתי! ה' הוא הבוס, אני נשאר!".
בסופו של דבר, גם אחרי שבת הבחור לא שב למיכאל, והוא נשאר.
הוא לא חזר למיכאל, וגם לא לסאב-ווי. כשהסתיים הסמינר ביום שלישי, הוא נסע לישיבה של הרב בכרך שליט"א במונסי, והתחיל ללמוד שם. שם הוא למד במשך שנתיים וחצי וזכה לאוכל, לשתיה וללינה, ובעיקר להגות בתורה הקדושה.
מעת לעת היה מגיע לישיבה במונסי יהודי אמיד, שהתקרב לארחות היהדות. הוא היה מבקר בישיבה לפרקים ומשוחח עם הבחורים, ובעיקר עם הבחור 'בוגר הרכבת התחתית', שמצא חן בעיניו באופן מיוחד. לבסוף הוא לקח את הבחור כחתן לבתו, והעניק לו דירה בת חמשה חדרים עם מכונית יוקרה. הוא הבטיח לפרנס אותו במשך חמש-עשרה שנה, כדי שיוכל לשבת וללמוד בנחת בלי עול פרנסה ודאגות…
פעמים רבות אנו עומדים לפני ניסיון. באותם רגעים נראה לנו כי על פי דרך הטבע ישנו רק מוצא אחד שאינו עולה בקנה אחד על הדרך המסורה. אולם עלינו לשום אל לבנו כי העולם אינו הפקר, אלא מונהג ומושגח בכל רגע על ידי מלך המלכים המציב בפנינו את הבחירה, ונותן לנו את ההזדמנות והזכות להכריע ולהצהיר כי יש מנהיג לבירה. וכאשר בטוחים בקב"ה על אף החששות והלבטים, ניתן לזכות לשני העולמות גם יחד!
(מתוך 'אריה שאג' פורים פסח)
1/191
איזה סיפוררררררר… תזכו למצוות!!!
מחזק מאוד! יישר כח !