"וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים" (דברים א טו)
בחדר האורחים של הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל דולקים האורות. רבנים ראשיים, ראשי ציבור גודשים את הבית. הם באו כדי לחתום על הסכם חגיגי עם חברת האוניות הישראלית 'צים' בדבר היתר להפעלת האוניות בשבת על ידי נכרים, שהם ורק הם יעשו את כל המלאכות האסורות, כך שאפשר יהיה לנסוע בהיתר, ולא באיסור, בלי חשש חילול שבת על ידי יהודים.
ניסוח המכתב הושלם. כל הפרטים הובטחו וניגשים לעצם החתימה. אך רבי פסח צבי רצה לבחון את אמיתות ההסכם. הוא לא האמין כי אכן התפקידים האחראיים יופקדו בידי גויים. ברגע האחרון פנה למנהל החברה וביקשו להמתיק עמו סוד. הוא שאלו בלחישה: "כיצד אפשר בימי מלחמה להפקיד ניהול אוניה ישראלית בידי רב חובל ומלחים גויים, הרי יש סכנה בדבר?"
"יהיה כבוד הרב סמוך ובטוח" – ענה לו המנהל – כי האוניות תישארנה בידי יהודים, ורק למראית עין נחזיק איזה גויים שיעסקו בתפקידים בלתי אחראיים… אל לכבוד הרב לחשוש מאומה, העניין יסתדר".
או אז פנה רבי צבי פסח אל הרבנים המסובים והודיע כי אינו מוכן לתת יד להסכם…
(איש לרעהו מתוך 'עמוד ההוראה')