בשנת תשס"ד הופיע ספרון בשם 'פירורים משולחנם של גדולי ישראל', סיפורים שרשם שמואל הכהן וינגרטן מילידי מונקאטש, שנפטר בארץ ישראל בשנת תשמ"ו. עוד בהיותו תושב מונקאטש היה פעיל ציוני במסגרת תנועת המזרחי, ובסיפוריו התייחס בהרחבה גם להגאון בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש זצ"ל, כמובן מנקודת מבטו שלו כפעיל ציוני, שבתור יהודי שומר תומ"צ שמר גם על קשר קבוע עם רב העיר.
בקובץ הסיפורים מצאנו סיפור מפתיע שהיה לו עם המנח"א בשנת תר"צ, וכה דבריו: "את דבר היותי ציוני לא הסתרתי מעולם, ובאותם ימים התאמנתי לדבר עברית במבטא ספרדי כנהוג בארץ ישראל. ביום שישי אחד הטיל עלי הרב לסדר דבר מה אצל השלטונות, וכשחזרתי אליו היה הרב עטוף בתפילין ועבר על הפרשה. הוא רמז לי שאחכה, וכשגמר את הפרשה לקחני לדירת אמו, שם שילח את המשמשים וביקש לדבר עמי עברית במבטא ספרדי על מנת שזה יהיה שגור על לשונו. מאז, בכל יום שישי הייתי בא אל הרב, הרב היה משלח את הגבאים ומדבר עמי עברית במבטא ספרדי".
מבלי להתייחס לאמיתות הסיפור, ולכוונתו של המספר, חסרה כאן השלמה אחת, השופכת אור מפליא על המעשה. ה'מנחת אלעזר' הרי ניהל מלחמת חרמה בציונים ובשפה העברית, ואם כן מה לו וללימוד עברית במבטא ספרדי?
הפיתרון המעניין נעוץ בעובדה, שבחודש אייר של אותה שנה, תר"צ, ערך ה'מנחת אלעזר' כידוע את ביקורו בארץ ישראל לפי הזמנת הסבא קדישא הגרש"א אלפנדרי זי"ע. אותו ביקור מופלא שארך מספר ימים בלבד, עורר הדים נרחבים בשעתו כראוי לדמותו הגדולה.
במהלך אותם הימים ערך המנח"א פגישות עם הסבא קדישא, כאשר מלבד גילויי הקרבה המופלגים שהס"ק הפגין אליו, הסתודדו שני אריות עולם הללו ללא נוכחות אחרים, וביום האחרון לביקורו, ביום כ"ב באייר, נדהמו כולם מפטירתו המפתיעה של הס"ק לעולמו, והמנח"א אף זכה להשתתף בהלווייתו.
והנה, כותבי המסע מספרים, שבפגישות הללו הופתעו מלווי המנח"א מכך שניהל עם הס"ק שיחה בעברית צחה במבטא ספרדי כזקן ורגיל…! שנים אחר אותו מעשה, מסיפורו הנ"ל של וינגרטן, אנו מבינים את פשר הענין. רק עתה מובנים אותם 'תרגילי עברית' שערך עמו, שכולן נערכו כהכנה מדוקדקת לקראת פגישותיו עם הס"ק, ולשם כך ראה צורך לעצמו ללמוד ולשנן היטב את השפה כדי שיוכל לנהל שיחות סודיות עם הס"ק מבלי לאבד מילה אחת מתוכן דברי קדשו ומבלי להזדקק למתורגמן ביניהם!
(הרב דוד נחמן רוטנר, 'המבשר תורני' בחוקותי תשע"ב)