"…הזמנתי בעל מלאכה לביצוע עבודות בביתי – והלה ממש רימה אותי לאורך כל הדרך! בסיכומו של דבר נאלצתי לשלם עבור העבודה מחיר גבוה ביותר! זהו גזל של ממש! האם אין זו מצווה להזהיר את כל חברי וידידי מפניו של בעל המלאכה הזה?!"…
עד כמה מוטל עלינו לדקדק לא רק בפרטי ההלכה, אלא גם לחפש ולדקדק במניעים הנסתרים שבלב פנימה – נוכל ללמוד מההלכה הנלמדת היום בספר חפץ חיים (כלל י' סעיף יא), הנוגעת לסיטואציה הנ"ל המוכרת לכולנו מחיי היום יום.
בדוגמה מעין זו, לא די שיהיה בסיפור הדברים תועלת – אלא על המספר להתכוון באמת לשם תועלת! וכיון שבוודאי אין כוונת המספר לתועלת, אלא "כוונתו כדי לבזותו בעיני בני אדם, שיפורסם לפניהם לחרפה ולקלון עבור זה שנגע בממונו או בכבודו", על כן הדבר אסור. כך כותב החפץ חיים, וכך אכן מובאת בביאורים ומוספים של 'דרשו' הוראתו של הגר"י זילברשטיין שליט"א – "שאסור לספר לאחרים שהבעל מלאכה ניצל את מצוקתו לדרוש עוד כסף, אף כשמטרתו לתועלת שלא יעשה כן להם, מפני שאין כוונתו לתועלת אלא מחמת כעס ושנאה כמבואר כאן…" (זאת מלבד העובדה שייתכן ובעל המלאכה הוא הצודק בוויכוח שביניהם).
אולם למרות זאת אין האדם יכול לפטור עצמו לגמרי מחובתו להציל את חברו מנזק. התורה מצווה עליו במקרה זה להתגבר ולהתעלות מעל רגשותיו, ולפעול באופן המותר! וכפי שמובא בהמשך הדברים ב'ביאורים ומוספים' – שכאשר הדברים נוגעים ממש להצלה מנזק, אזי אף אם המספר שונא את המסופר, מכל מקום מותר לספר הדבר לתועלת הצלת חברו – "ויכריח את עצמו בעת הסיפור לכוון לתועלת, ולא מצד שנאה"…