"הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם" (דברים כ"ז, ט')
הרב מראפשיץ זצ"ל ("זרע קודש" בא, ד"ה א"י זכור) באר ביאור נוקב ומחייב, מה הוא "מקרא קודש זכר ליציאת מצרים": שפעמים רבות מתעורר היהודי, נשמתו הקדושה קוראת לו שיתקדש ויטהר, יתעלה ויזדכך. אך דא עקא, מיד מיאשו היצר הרע לאמר 'הרי שוכן עפר אתה, מתבוסס ברפש, שקוע במה ששקוע, היש תקוה לאחריתך?', ובשעה זו עליו להיזכר ביציאת מצרים. לומר לעצמו: לאן שלא ירדתי, איך שלא הדרדרתי במה שלא הסתאבתי, עדיין איני שקוע במ"ט שערי טומאה כפי שהיו במצרים. איני עובד עבודה זרה כפי שעבדו במצרים. שם, שאלו מלאכים 'מה נשתנו ישראל מהמצרים', לכך לא הגעתי. שם לא היו בידם מצוות להגאל בהן, וכאן הלא ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרמון (ברכות נז ע"א).
ואם הם זעקו ונמלטו, אם הם נחלצו מסף השער החמישים ונתעלו לגבהי מרומים, עד ל"אני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם" (תהילים פ"ב, ו'), "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" (שמות י"ט, ד'), יכול גם אני להחלץ ולהגאל, להטהר ולהתקדש! וסיים, שזהו: "מקרא קודש, זכר ליציאת מצרים". פרוש, שעתה נפתח לו שער ופתח והתחלה להיות מכאן ואילך 'מקרא קודש!'
הגאון רבי משה שאול שפירא זצ"ל, בדרשתו שלפני נעילה, רגיל היה להביא דברי המדרש (שיר השירים ו', י"ב) על הפסוק: "לא ידעתי נפשי, שמתני מרכבות עמי נדיב"- משל לבת מלכים שהיתה מלקטת אחר הקוצרים- נורא מצבה. בת המלך איבדה דרכה, ומוצאת עצמה בלי מזון ומחיה, בלי קורת גג. מסתפחת אל חבורת קבצניות המחזרות על הגרנות וניזונות מלקט שכחה ופיאה- עבר המלך והכיר שהיא ביתו. שלח אוהבו, נטלה והושיבה במרכבתו. והיו חברותיה תמהות עליה, ואומרות: "אתמול היתה מלקטת אחר הקוצרים והיום יושבת במרכבה עם המלך!"אמרה להם: "כשם שאתן תמהות עלי, כך אני תמהה על עצמי. וקראה על עצמה: "לא ידעתי נפשי, שמתני מרכבות עמי נדיב".כך, מסיים המדרש, כשהיו ישראל במצרים, משועבדים בטיט ולבנים, היו מאוסים ובזויים בעיני המצרים. כשנעשו בני חורין ונגאלו, נעשו שרים על כל באי עולם. והיו האומות תמהות ואומרות: 'אתמול הייתם עובדים בטיט ולבנים והיום נעשיתם בני חורין ושרים על כל העולם?!', והיו בני ישראל אומרים להם: 'כשם שאתם תמהים עלינו, כך אנו תמהים על עצמנו'. וקראו על עצמם: "לא ידעתי נפשי, שמתני מרכבות!"
"ומבואר", אמר רבי משה שמואל ("מי דעת" אבות פ"ד מי"ז) "שגם אם אדם מבוסס ברפש, השם ירחם, ושקוע במ"ט שערי טומאה כבמצרים. אבל הואיל והוא בן מלך, יכול הוא- ומתבקש הוא- לקפוץ כפי שהוא למרכבת המלך. והמלך יקבלו בחיבה, כי בנו הוא! ומן התהום יעלה ראש הפסגה: 'ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי' (שמות יט, ד)!"
ונספר: בעיר פיוטריקוב התגורר יהודי שלקה במחלת השחפת, רחמנא לצלן. היתה זו מחלה חשוכת מרפא, והחולה בה דעך לאיטו. הוא היה בטיפולו של פרופסור בערנרארד, רופא יהודי מתבולל, שעשה כיכולתו לעכב ולמתן את ההידרדרות. יום אחד בא, הפרופסור בדקו ומצא שהמחלה הגיעה לשלביה הסופיים. לא הסתיר מפני החולה. הוא נמצא בתקופת חייו האחרונה, יראה לנצלה כיכלתו."אם כך", אמר החולה, "אסע למעיינות המרפא בקארלסבאד. אנפוש בעיירה השלווה תחת השגחת הרופאים, ארחץ במעינות ואשתה את מימיהם, אולי יקלו על סבלי ויאריכו את ימי". הפרופסור לא התלהב. "ראשית", אמר, "הדרך ארוכה ומתישה, ותרע את בריאותך. ושנית, כל הבא לרחוץ במעינות חייב להתיצב לפני רופא ולהבדק, לוודא שאינו נושא מחלה מדבקת ושיכול הוא לעמוד בחום המרחצאות המתיש. כשיראו את מצבך ויאבחנו את מחלתך, לא תורשה לשהות שם!"
החולה סבר שהפרופסור חוזה שחורות. שכר כרכרה נוחה, ונסע. וכאשר צפה הפרופסור כן היה. הרופא שבדקו עמד על מצבו, ושלחו כלעומת שבא. מאוכזב, עלה לכרכרה לחזור לעירו, בדרכו עבר דרך העירה לעלוב. נזכר שמתגורר כאן צדיק מופלא, שמחולל גדולות ונצורות. אמר לעגלון: "נסור לביתו ונתברך מפיו". באיזו שמחה קיבל פניו הצדיק רבי דוד מלעלוב זצ"ל, אוהב ישראל! הזמין אותו ואת העגלון לאכול עימו. נאותו. ברם, ביתו של הרבי היה ריקם. חיפש ולא מצא אלא חריץ גבינה מלוחה ישנה נושנה, וקנקן יין עתיק ממנה. באין ברירה, גם זו ארוחה.מחה החולה: "במצוות רופאי מוטלות עלי הגבלות במאכלי. גבינה ישנה ויין, אסורים באיסור חמור!"."עכשיו אורחי אתה, והריני מקיים בך מצוה", ענה הצדיק. "והובטחנו: שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח',ה')!" לא היתה לו ברירה. אכל את הגבינה וצימאונו גבר. רווהו ביין הישן נושן, ונרדם. כך זכה הרבי במצות "אשל" במלואה: אכילה שתיה ולינה.
בבוקר, קם בריא!השיעול כוהה הדם פסק, החרחור נעלם, הנשימה קלה, הכאב בחזה פסק, "הודו לה' כי טוב". יכול הוא ללגום אויר צח מלוא ראותיו, לראשונה מזה זמן רב! אכן, הרי מחולל נפלאות!"זה כוחה של מצוה", אמר הרבי. "הגמרא מספרת (בבא בתרא ט"ז ע"ב) שמרגלית היתה בצווארו של אברהם אבינו, וכל הרואה אותה מתרפא. והכונה, שזו סגולת 'חסד לאברהם' (מיכה ז', כ') ומצוות הכנסת אורחים שקיים". בלב מתרונן שב לעירו, ועלה אל הרופא. סיפר שהיה בקארלסבאד, נבדק ונדחה."כפי ששערתי", הפטיר הרופא, "חבל על הטרחה והטלטול. ודאי עוד הרעו את מצבך. בוא ואבדוק אותך".
בדק והשתאה: לפניו אדם בריא!"מעודי", השתומם, "מעולם לא נרפאה שחפת בשלב כה מתקדם, ובמהירות כה רבה. ריאות חדשות נשתלו בקרבך! נס התחולל לך!""אכן כן", אישר האיש, "הייתי אצל ה'וונדער ראבינער" מלעלוב, ורפאני". הפרופסור מתבולל היה. הביט בו באי אמון: "וכי מה, השמיע לחש מסתורי?""לא", ענה. "נתן לי לאכול גבינה ישנה ויין ישן נושן".
הפרופסור קם מכסאו בתדהמה: "הרי זה רעל עבורך-אני חייב לראות את האדם שריפא באמצעות רעל!" קם, ונסע ללעלוב. הציג עצמו. פרופסור הוא, רופא נודע. מבקש הוא לדעת איך מרפאים מחלה חשוכת מרפא בשלבים כה מתקדמים, בשעה קלה באמצעות רעל!"אם תשהה כאן יומיים, אלמד אותך". "למדתי במשך שנים, והשתלמתי במשך שנים. בשמחה אקדיש עוד יומיים". ישב איתו רבי דוד מלעלוב, ולמדו שיש בורא לעולם ומנהיג לבירה. בחר בעמו ונתן לו תורה, צווה במצוות והשרה בו שכינתו. שומע תפילה ומאזין שועה, ומקיים בקשות יראיו והבטחות צדיקיו. הרופא בלע בצמא את דבריו, עולם חדש נגלה לפניו, והאמת קרנה מכל מילה.
הוא היה לבעל תשובה. ביקש לדעת עוד ועוד- והרבי החל ללמוד עמו את יסודות הקבלה, תורת הנסתר! נרתע. "רבי", הזכיר, "לפני כמה ימים אכלתי נבלות וטריפות!" והרבי הזכיר לו: "הן מקרא מפורש הוא, 'משכו' ידיכם מעבודה זרה 'וקחו' לכם צאן למצוה!"לקחו עמו אל רבו, החוזה הקדוש מלובלין זצ"ל, והיה לאחד מבני היכלו, ולימים אף הנהיג עדה, הלא הוא הרב הקדוש רבי חיים דוד מפיוטריקוב זצ"ל!
הגאון רבי עקיבא יוסף שלעזינגער זצ"ל הביא (בספרו "ברית עולם" כ"ח, בהגה) דברי קודשו של אדוננו החתם סופר זצ"ל בבאור הכתוב: "כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו" (תהילים ק"ג, י"ב), שההלכה פסוקה (קידושין מ"ט ע"ב): "המקדש את האישה על מנת שאני צדיק גמור, ונמצא שהוא רשע גמור, חוששין לקידושין. שמא הרהר בתשובה, ונעשה צדיק גמור". הרי שברגע אחד, בהרהור אחד, אפשר להיהפך לצדיק גמור!
והנה אדם העומד ופניו למערב, המערב פרוש בפניו עד האופק, ואין לו שום עסק עם המזרח, גבו מופנה אליו. מה עליו לעשות כדי שהמזרח יפרש לפניו והמערב יהיה מאחורי גבו? להסתובב, ותו לא! כמה זמן זה אורך? כהרף עין, וכבר שינה מצבו לחלוטין, רחק מפשעיו- "כרחוק מזרח ממערב, הרחיק ממנו את פשעינו!"
(מתוך 'מקרבן לתורה')