אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות (אבות א' י')
בשיחה עם הרב שבתי פרנקל זצ"ל, חתנו של הגאון הגדול רבי יוסף נחמיה קורניצר זצ"ל רבה האחרון של קראקא, הוא סיפר על הנסיבות שהובילו את חותנו הגדול לקבל על עצמו את עול הרבנות לראשונה, לאחר ששנים רבות קיים בעצמו "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות".
בהיות הנער יוסף נחמיה בן י"ב שנה כבר התייתם גם מאביו רבי עקיבא זצ"ל שנפטר בדמי ימיו, ומאז התחנך בחסות מורו ורבו הגה"צ רבי יהודה גרינוולד זצ"ל בעל זכרון יהודה. הוא גידלו כבנו ממש, ובעיקר הדריכו במעלות התורה. כשהגיע רבי יוסף לפרקו נישא לבתו של אבד"ק סעליש, ומיד לאחר נשואיו העביר חותנו לידיו את הישיבה.
חותנו ביקש להכתיר את חתנו הצעיר גם בנזר הרבנות כרב הצעיר של הקהילה – אולם רבי יוסף נחמיה סרב. את פרנסתו חיפש בדרכים אחרות. בשותפות עם ידיד ותיק, חברו לספסל הלמודים עוד מתקופת לימודיו בישיבתו של הגר"י גרינוולד זצ"ל, הקים בית חרושת ליצור סבון. ניהול העסק לא דרש ממנו זמן רב, פרנסתו הייתה מצויה בשפע, כך שאת רוב שעות היום יכול היה להקדיש לניהול הישיבה.
ואז חל המפנה…
שריפה פתאומית פרצה, ואחזה במפעל הסבון. כשנודע לרבי יוסף נחמיה על כך כבר היה מאוחר. הלהבות ליחכו את המפעל ממסד עד טפחות. הוא הביט באש המכלה את מקור פרנסתו, אך פניו נותרו חתומות.
לא ניתן היה להציל דבר. הגאון רבי יוסף נחמיה קורניצר ושותפו יצאו נקיים מכל נכסיהם. הוא חזר לביתו כשבקרבו מתחוללת סערת רגשות. לא על הרכוש הצטער. מעתה, חשש, לא יוכל להקדיש את רוב יומו לישיבה.
בעודו מהרהר בצערו, נשמעה נקישה על הדלת. הדוור נראה מעברו השני של הסף ובידו מעטפה גדולה. "מאת הרב יהודה גרינוולד", הכריזו אותיותיה. כשפתח את המעטפה לבשו פניו ארשת שהסגירה תמיהה גדולה. בתוכה נמצא כתב סמיכה מרבו. הוא הסמיכו להורות ולדון מבלי שהתבקש לכך. לכתב הסמיכה צורפו שני כתבי סמיכה נוספים מאת שנים מגדולי התקופה, כן צורף מכתב בו מפציר רבו שהגיעה העת לשמש ברבנות.
סמיכות האירועים אינה מקרית, הרהר הגאון רבי יוסף נחמיה בלבו. קיבלתי את המכתב בו ביום שעלה מקור פרנסתי באש. אין זה אלא אות מהשמים שמוטל עלי מעתה לכהן ברבנות. אמר, וגמר בלבו. מאותה עת הסכים לכהן ברבנות באופן רשמי. מאותו יום שמש בשתי כתרים, אחרי פטירת חמיו הגאון רבי פנחס חיים קליין זצ"ל התמנה באופן רשמי כאב"ד וריש מתיבתא דק"ק סעליש.
(ע"פ מוסף יתד נאמן ו' כסליו תשמ"ח)