בית מלון ׳העצמאות׳ בנתניה היה בבעלותו של הרב יעקב שכטר, וכמובן שהאוכל היה בכשרות המהודרת ביותר, ובמלון התארחו רק משפחות של בני תורה. פעם, באמצע השבוע, הגיעו למלון בני זוג שאינם שומרי תורה, וביקשו להתארח, ואף הודיעו שהם מעוניינים לשלם את הכסף בו-במקום, ומראש. כששאלם בעל המלון מדוע הם רוצים לשלם עכשיו, הרי המנהג הוא שמשלמים בעת שעוזבים, השיבו שהם מתכוננים לעזוב את המלון ב…עיצומה של שבת קודש, רח"ל, ובשעות הללו המשרד סגור, לכן הם רוצים לשלם עכשיו.
הרב שכטר הזדעזע בשומעו את הדברים, ואמר לבני הזוג שמלון זה אינו מתאים להם, 'ואולי כדאי שתחפשו לכם מלון אחר', אמר. בני הזוג יצאו, חיפשו, ולא מצאו… אם כך, אמר להם מנהל המלון, אני מוכרח לגשת לאדם גדול, השוהה עכשיו במלון, ושמו הרב אלישיב, ואשאל אותו האם מותר לי לקבל אתכם, כשהנכם מצהירים שתעזבו באמצע השבת. הרב שכטר דופק על דלת חדרו של מרן זצ"ל, שהיה כמובן עסוק בלימודו, כבעת שהותו בביתו במאה שערים. מנהל המלון מציג את הבעיה, והגרי"ש חושב דקה-שתיים, ומשיב להרב שכטר בהאי לישנא: ' מה אכפת לך שהם יאכלו כשר כמה ימים'? —
המנהל ירד לבני הזוג ואמר להם את תשובת מרן זצ"ל. בני הזוג התרגשו, ומחו דמעה מעיניהם. הם סיפרו שהשתייכו בעבר לעדת חסידי גור בפולין, ומאורעות השואה העבירום על דעתם ודעת קונם, עד שעזבו את דרך התורה. 'אנחנו מאוד שמחים שהרב השיב לך כפי שהשיב, ומה שאנחנו רוצים לומר לך עוד – שברגע זה החלטנו לא לעזוב את המלון בשבת, אלא להמתין עד למוצאי השבת'…
בסופו של דבר חזרו בני הזוג הללו בתשובה שלימה! ההסבר בתשובתו של מרן זצ"ל הוא, כפי הנראה, שבעליו של בית המלון אינו שותף בשום צד, ובשום שלב, בחילול השבת של בני הזוג. הוא בסך הכל מספק להם אש"ל, אכילה שתיה ולינה, ומה שהם תכננו לעזוב באמצע השבת, זה היה על דעתם, ולא היה לו שום חלק בכך. לכן אמר לו מו"ח 'מה אכפת לך שהם יאכלו כשר כמה ימים'.
נזכרתי במעשה זה, סיפר הרב, כאשר לפני חג הסוכות הגיע אליי מנהל מלון וסיפר סיפור דומה להפליא.
בני זוג הגיעו אליו, וביקשו להזמין כמה ימים, ו…לשלם מראש. הם הודיעו שהם רוצים להתארח בסוכת המלון, ולאכול שם במשך הימים שישהו במלון. כששאל אותם מדוע הם מבקשים להקדים את התשלום, השיבו שהם מתכננים לעזוב באמצע השבת, וכו'. גם כאן השבתי לו כדבריו של מרן הגרי"ש, שמותר לו לארח אותם, כי הוא אינו נעשה שותף בחילול השבת שלהם.
מאידך, סיפרנו פעם על טלפון בהול שקיבלנו פעם בערב חג הפסח עם סיפור מוזר עד מאוד. המדובר היה בקבוצה של יהודים שביקשו לטוס ביום החג בעצמו לצרפת, כדי לצפות ב…משחק כדורגל. בד-בבד הם התקשרו לפני כן אל חברת התעופה וביקשו להזמין… מצות מהודרות. 'אין אנו רוצים לאכול לחם בפסח', הודיעו. כמדומני שהזמינו גם מרור, יין וחרוסת, וכל יתר המאכלים של ליל הסדר, כי בלילה הקדוש הזה הם היו אמורים להיות במטוס… רחמנא ליצלן.
משגיח הכשרות שאל האם מותר לו לספק את המוצרים המהודרים הללו לחבורת הפוקרים שטסה בחג כדי לראות משחק כדורגל?
והנה, 'הפכתי עולמות' על מנת להשיג את מו"ח מרן הגרי"ש, וכשענה לטלפון והצגתי בפניו את השאלה, השיב שיש בכך משום חילול השם, שאנחנו משתפים בפעולה עם אנשים כאלה ומספקים להם אוכל כשר בפסח. והשאלה מתבקשת מאליה, מה ההבדל בין 2 המקרים הראשונים, ובין זה האחרון של הקבוצה שטסה לצרפת? ונראה לי, שכיון שאדם הטס במטוס חייב לאכול, ולא שייך כלל להסתדר בלי לאכול, הרי כשאנחנו מספקים לו את האוכל, יש בכך משום שותפות לעצם הטיסה שלו. משא"כ בשני המקרים הראשונים, שמנהל המלון אינו שותף בשום שלב לחילול השבת. מו"ח בעצמו הסביר את החילוק ואמר שמסתבר שהאנשים שטסו למשחק הכדורגל ביקשו להשתיק את ייסורי המצפון שלהם על חילולי השבת והחג בכך שיאכלו מצות, ויאמרו את ההגדה, ולכן אין לספק להם את המזון, ואדרבה יש בכך חילול ה', אם נספק להם את מבוקשם.
(קול ברמה)