"וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות ל"א, י"ז)
הרב יוסף הלפרין זצ"ל, רבה הראשון של 'זכרון מאיר', בני ברק, סיפר א מויראדיגע מעשה על הקדושה שניתן לזכות בשבת קודש:
בצעירותו כשהתגורר עדיין באירופה, נסע פעם, לכמה שבועות לעיירת מרפא, והתאכסן שם אצל יהודי פשוט מתושבי המקום, עובד אדמה. חלפו ששת ימי המעשה והגיעה שבת. בערב שבת כשיצא היהודי המארח מהמקוה והגיע הביתה, לא הכירו הרב. היו לו פנים אחרות!
(במאמר מוסגר: המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל, סיפר מה שהיה איתו: בהיותו בחור, הגיע מגרמניה ללמוד בישיבת מיר, כאשר המשגיח בישיבה היה ר' ירוחם זצ"ל. ביום שישי הגיע לבית המדרש לקבלת שבת. והנה הוא רואה אדם מכובד, בעל הדרת פנים מיוחדת, נכנס לבית מדרש ומתיישב במקומו של המשגיח, כיון שהיה חדש בישיבה, הבין שכנראה לשבת יש משגיח מיוחד, לא זה של יום חול… פנה לבחור שישב לצדו והתעניין: "מי זה היהודי שהגיע לכאן?" אמר לו: "זה המשגיח, ר' ירוחם. כן ,כן. כך הוא נראה בשבת. בשבת הוא מקבל פנים אחרות!"…)
הולכים יחד לבית הכנסת. קבלת שבת, מעריב, והרב הלפרין מבחין כי מארחו נמצא במדרגות גבוהות ביותר. אילו תפילות, איזה קידוש, כל האכילה והשתיה – הכל כאיש אלוקים קדוש! ממש נבהל. כזה יהודי פשוט מגיע לכאלו דרגות נוראות! חשב לעצמו: אולי הוא אחד מל"ו צדיקים.
והנה עברה שבת, היהודי עשה הבדלה – ושוב חזר להיות יהודי של ששת ימי המעשה. יהודי רגיל, פשוט ביותר.
הרב נשאר שם כל השבוע, המתין לשבת הבאה לראות אם המחזה המפעים יחזור על עצמו. הגיעה שבת ושוב אותו המעשה – היהודי מתרומם לדרגות מופלאות. הוא מפחד ממנו, מפחד לגשת אליו, איש מורם מעם. איזו קדושה, איזו טהרה. הוא המתין לראות האם במוצאי שבת יחזור לפשטותו, וכך אכן היה, אחרי הבדלה חזר להיות יהודי רגיל. ניגש אליו ואמר לו: "בגזרת מרא דאתרא אתה חייב לספר לי: מה קורה איתך בשבת? מהיכן באה לך קדושה שכזאת?"
"אספר לך דברים כהווייתם" פתח היהודי. "סוחר בהמות אני. פעם נסעתי לשוק הבהמות. עשיתי מסחר כמה ימים וצברתי סכום כסף גדול. פניתי לשוב לביתי, אבל הדרך התארכה. כבר יום שישי אחר הצהרים וראיתי שלא אספיק להגיע לביתי עד שבת. החלטתי לשבות בעיר צ'רנוביץ הסמוכה. באמתחתי היה, כאמור, צרור כסף גדול, ותהיתי היכן אניח אותו בשבת. אינני מכיר שם אף אחד והצרור עלול להיגנב".
"הלכתי לביתו של רב העיר, רבי חיים מצ'רנוביץ זצ"ל, בעל ה"סידורו של שבת", עליו סיפרו שבשבת היה גבוה יותר בראש, משאר ימות השבוע! נכנסתי אליו ואמרתי: "רב'ה, עובר אורח אני, לא מכאן. יש באמתחתי סכום כסף גדול, היכן אוכל להפקידו?"
רבי חיים, בערב שבת היה שרוי בעולמות אחרים. כלל לא בעולם הזה. אמר לו: "נו תניח את הכסף כאן במגירה…"
"במגירה? אבל המגירה אינה נעולה, כל אחד יכול לפותחה!"
"לא, לא, זה בסדר, אני אנעל אותה. תניח כאן את הכסף ולך לשלום", וכך היה.
הרב המשיך לעסוק בענייניו הרוחניים של ערב שבת ושכח לנעול את המגירה. "במוצאי שבת", ממשיך היהודי ומספר, "אני מגיע בתמימות אל הרב אחרי הבדלה ושואל: 'היכן הכסף שהפקדתי?' הרב ספק כפיו וקרא: 'אוי, שכחתי לנעול את המגירה!'
נגשנו לראות, פתחנו את המגירה – והכסף איננו. סכום עתק! ר' חיים מצ'רנוביץ זי"ע חשכו עיניו. נפל על הרצפה והתעלף. איך יחזיר כזה סכום של כסף? גם אם ימכור את כל ביתו וכל רכושו – לא יכול להחזיר כזה סכום, סכום עתק!"
"כשראיתי את הבהלה הגדולה שאחזה ברב", ממשיך היהודי הכפרי ומספר, "התכופפתי לרצפה ולחשתי לו באוזן: 'רב'ה, הכל מחול לך, אינך צריך לשלם לי פרוטה לפורטה'. כששמע זאת הרב פתח את עיניו, קם. תפס את ידי, ואמר: 'ויתרת לי על סכום כזה של כסף שנגנב עקב פשיעה שלי. אני חייב בתשלומין. 'אמור לי, מה אני יכול בכל אופן לשלם לך?'
ואז אמר לי: 'אתה יודע מה, אתן לך מתנה: אתה תרגיש בשבת מעין הקדושה שאני מרגיש. את כל הקדושה אי אפשר, אתה לא תחזיק מעמד, אבל מעין קדושה זו – תרגיש גם אתה!'
"ומני אז", סיים הכפרי את סיפורו, "בכל שבת הנני זוכה לאותה קדושה מופלאה שראית בעיניך".
(מתוך 'יחי ראובן')