ענין התשובה היה אצל רבינו מן הדברים שבנפשו ממש, ובכל עת היה מפציר בשומעי לקחו וצאן עדתו לערוג ולהשתוקק לתשובה שלמה, תשובה מאהבה. לתקן אורחות בתיקון השלם ולהתעלות ממדרגה למדרגה.
לנוכח החידוש המופלג שנראה אצל רבינו, שהתמסר להרעיף טללי קירוב לרחוקים ממש, ובעצמו עסק בהשבתם לכור מחצבתם – יש להדגיש כי יותר מכך היה עוסק בקירוב קרובים, בחיזוק לעשיית תשובה בכל עת. נושא זה בער בעצמותיו, ובנשמת אפו היה משנן ומזרז לקהל עדתו שיתמידו בעשיית תשובה.דבר זה היה חשוב אצלו מאד, ולכך התאמץ והצליח להחדיר בלבבות רבים את ההכרה והידיעה כי יהודי אינו בר יאוש, וכל אדם מישראל יכול באחת להתהפך לטובה. באזניהם של מאות ואלפים ציטט מאמרם של צדיקים, על הפסוק (תהלים ק"ג, י"ב) "כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו", שאין הכוונה למרחק שמקצה העולם ועד קצהו, שהרי לא נאמר 'כרחוק מזרח העולם ממערבו', שלא בא הכתוב לתאר את ריחוק קצוות העולם שכמותם יורחקו העוונות, אלא בא להמשיל למהירות ולקלות בה יכולים להתחלף רוחות העולם.הלא כאשר אדם עומד ופניו כלפי מזרח, יכול הוא להפוך פניו כלפי מערב בתנועה קלה. כיוצא בזה עזיבת החטא שאינה דורשת מן האדם להרחיק נדוד, אלא די בכך שיסב פניו ויעזוב הרע וכבר הורחקו ממנו פשעיו.
חיבתו לבעלי התשובה
כסוחר ביהלומים ומרגליות, שהוא רוכש חיבה לכל יהלום יקר ערך, ניכרה ברבינו חדוה ושמחה בכל בעל תשובה שנקלע להיכלו, או אף אם התגלגלה שיחה במחיצתו להתקרבותם של יהודים לאביהם שבשמים. תחת אחד השיחים, העיד רבינו, כי זכור לו מילדותו בעיר מגוריו סערט, כי שיחת היום היתה על כך שבעיר הסמוכה ישנו בעל תשובה, ועד כדי כך הגיעה ההתפעלות, שבגינה נסעו רבים-רבים לראות פניו. כה נדיר היה הדבר, שיעזוב אדם את דרכו הרעה וימיר את אורחות חייו לטובה. והאריך בשבח הדורות האחרונים שהתרבו בעלי תשובה לאלפים ולרבבות, והיא הכנה משמיא לקראת ביאת משיח צדקנו, כדי שבבוא הגאולה יזכו כולם להתגשמות היעוד (ישעיה י"א, ט') "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
לא פעם היה רבינו מציין בהתרגשות, כי באים אצלו יהודים רבים עם כיפות קטנות, ומשאלה אחת בפיהם: להתקרב להקדוש ברוך הוא, לחזור בתשובה, שבניהם ובנותיהם או אחיהם ואחיותיהם יתקרבו וישובו בתשובה שלמה. רבינו ראה בכך סימן משמים שדרכו רצויה לפני המקום, ועליו להוסיף ולפעול אף בקרב מי שעודם מנוערים מתורה ומצוות. מידי דברו, הרחיב והטעים: "הלא בעצם ב'סור מרע' אין הבדל בין יהודי ליהודי, ואין זה משנה אם הוא חסיד שבחסידים או שלראשו חבושה כיפה קטנטנה. הלא ה'רע' הינו רע לכל יהודי, ולכולם אסור לחלל שבת או לגנוב וכדו'. החילוק הוא ב'עשה טוב', וממילא עד החלק הזה כולם שווים לטובה, ומכאן והלאה צריך כל אחד להדר ולהוסיף עוד ועוד, וזה מה שה' אלוקינו דורש מעמנו, להוסיף בתשובה שלמה ב'עשה טוב'".
פעם סיפר רבינו בהתפעלות, כי הגיע אליו אברך מאשקלון, והלה לא מגזע חסידים אלא מבני עדות המזרח, והוא התקשר שוב ושוב וביקש שיקבעו לו תור, ואף הגיע פעם ופעמיים בלי תור ולא יכלו להכניסו, עד שהגיע זמנו, ואז הופתע רבינו לשמוע כי הלה אינו בא בשביל צרכים גשמיים כלל, ואינו תר אחר ברכות וסגולות, אלא כל כולו מקשה אחת של שאיפות רוחניות ויש בו צמאון אדיר לשמוע דבר ה'."זכה שמשמים הכניסו בו צמאון כזה. כי בלי צמאון חזק שכזה, לא היה מתעקש ומגיע מאשקלון לבני ברק… פשוט הרגיש שמישהו דוחפו לחפש כיצד להחיות את נשמתו"
• • •
רבינו אף היה רגיל לציין את הסיעתא דשמיא הנגלית בעסק התשובה, שכאשר פועלים מעט להשקיע בקירוב רחוקים, מיד רואים 'אתערותא דלעילא' במידה גדושה. בה בעת שהעולם הגשמי הפך להיות עכור ומאוס ביותר, אפילו אנשים השרויים ושקועים בגשמיות זו, אף הם משנים באחת טעמם מן הקצה אל הקצה, אם רק פותחים להם פתח של מה בכך.
פעם התבטא ואמר: "האמת שפעמים רבות קשה לי לראות כמה זמן חסר לי… נמצאים אצלי יהודים, שאני מרגיש שבחמש דקות או בשמונה דקות אני יכול לפעול עליהם פעולה גדולה באידישקייט – בדקות אחדות, לא בשעות – אך מה אעשה ואין לי את הדקות הללו. ועם זאת אינני מונע עצמי מלהגיד להם כמה מילים, ורואים סיעתא דשמיא גדולה שהם מיד מבטיחים להיטיב ומקבלים על עצמם הנהגות טובות". אותם אנשים שהשיבם רבינו למוטב, את כל חייהם חבים המה לו, שכן את דמם הציל עם דם זרעיותם. אך בד בבד, מפליא היה לראות את החיבה העצומה שהיה רבינו רוחש לכל אחד מבעלי התשובה שהכיר. לא רק אלו ששבו בתשובה בזכותו ומכוחו, אלא כל בעל תשובה שנקרה בדרכו היה חביב עליו במיוחד, שכן השליך הלה אחר גוו מנעמי עולם וסיגל חיי עולם במקום חיי שעה.
תושמע עדותו של בעל תשובה שהתמודד עם קשיים רבים בחייו, ובאחת התקופות הסתובב מר נפש על שאינו מוצא עם מי לחלוק את לבטיו. באחד הימים נקלע לבית מדרשו של רבינו, מבלי שידע מאומה על אותו מקום וגם את רבינו לא הכיר. היתה זו אחת משעותיו הקשות, והוא חיפש מישהו לשפוך בפניו את לבו. בדיוק פגש את אחד מבניו של רבינו, והוא חש שאינו מסוגל לכלוא עוד את מחשבותיו בלבו. הוא ניגש והחל לשפוך את לבו, על יסוריו בגוף ובנפש וכו'. נטלו בנו של רבינו והעמידו על פתח חדרו של רבינו, וביקש מהגבאים שיניחו לו להיכנס לרבינו.שנים רבות חלפו מאז, ועד היום זוכר אותו יהודי כיצד נראו הדקות הראשונות במחיצת רבינו. כשנכנס וביקש לשפוך את לבו, הוא לא ידע כיצד להציג את עצמו. פתח ואמר: "אני בעל תשובה". באותו רגע, הוארו הפנים הטהורות ורבינו הרים את שתי ידיו בהתרגשות גלויה, ופנה אליו בקריאה של חיבה: "אתה בעל תשובה?! הרי אתה חביב מאד אצל השי"ת, וכמה נחת רוח יש לו ממך!.. כל הפמליא של מעלה מביטים בך, ועוקבים בפליאה אחרי הקרבנות האישיים שאתה מקריב שוב ושוב ומעלה ריח ניחוח לבורא כל העולמים!" ואותם משפטים, שכמותם לא פילל שישמע מפיו של צדיק הספון בהיכלו, החיו את נפשו ורוממו את רוחו לגבהים. מיני אז, כל אימת שהוא זקוק לחיזוק ולעידוד, נודדות מחשבותיו אל אותן דקות, והוא נזכר בדיבורי החיות ששמע מרבינו והוא שואב שמחה וחיזוק מחודשים.
באחרית שנותיו, כששהה רבינו למנוחה בעיר טבריה, אמר באחד הימים לאחד ממקורביו, כי חפץ הוא לנסוע בו ביום לרמלה, כדי להשתתף בחתונתו של פלוני. הלה, איש פשוט שעסק לפרנסתו בצילום, נקלע לחתונת בתו הצעירה של רבינו, ומני אז ניצתה אש קודש בלבו והיה רגיל מעת לעת להגיע לרבינו. ביום חתונתו, מצא רבינו לנכון לטרוח ולנסוע להשתתף בשמחתו מצפון הארץ ועד מרכזה. בעודם עושים דרכם, העז המקורב ושאל את רבינו, לטרחה מה זו עושה. השיב לו רבינו: "אדם שעשה כזה מהפך בחיים, מגיע לו שאטריח עצמי, הגם שזה מאד קשה לי".העז פעם אחד החסידים ושאל את פי רבינו, מפני מה רואים שהוא מקבל בחמימות אנשים הרחוקים מתורה ומצוות ולא ניכר עליו שהוא אינו שבע רצון מהם ומהתנהגותם, ומצד שני יש אברכים טובים בין אנשי שלומו שמתאמצים ומשתתפים בשולחן הטהור בליל ש"ק עד השעות הקטנות של הלילה, ואף על פי כן הם חשים ורואים שהוא אינו מרוצה מהם.
הסכים עמו רבינו, ואמר: "אתה שואל מאד לענין, ויש לי משנה סדורה בהאי עניינא כבר חמישים ושישים שנה", וביאר בהרחבה: "סוג זה של אנשים שעליהם אתה מדבר, אם הם מגיעים אלי, אני מניח שמשמים שלחום אלי והם צריכים להגיע לכאן, וממילא תהיה לי סייעתא דשמיא לתת להם משהו שיקרב אותם ליהדות. הלא אינני מכירם ואינני יודע איזו מילה משפיעה על כל אחד, וחס וחלילה אסור שמישהו יקבל הרגשה שאני מוותר עליו. אדרבה ואדרבה, אני עובד על עצמי שלא יקבלו כזו הרגשה, כי אז לא הועלתי כלום. באמת, אליבא דידי, מאד היה קשה לי לקבלם ולשוחח עמם, אלא אני רואה סייעתא דשמיא מיוחדת והקב"ה חונן אותי בכוחות שארגיש טוב במחיצתם, למרות שמצדי אני חש מאד רחוק מהם. ועתה, מאחר ואינני מכירם וקשה לי לאמוד כיצד לדבר עמם באופן שיועיל ברוחניות, אני מדבר סחור-סחור באופן שרק יצית בקרבם ניצוץ, וברוך ה' שיש מאות אנשים שהתחילו להניח תפילין, לשמור שבת או לנהוג בהנהגות טהורות וכדו', עד כדי שהם מגיעים למצב שאינם עושים דבר בלי לשאול. הגם שראשית ביאתם אלי היא על דברים אחרים, בסופו של דבר חלק נכבד מזה מתורגם לאידישקייט".
והוסיף רבינו וחידד: "ברור שזה לוקח ממני זמן רב, אך אין אפשרות שאפסיק עם זה. ועם זאת, בחוסר ברירה, בחרתי יום אחד בשבוע שרק בו אקבל יהודים אלו. אין ספק שאם הייתי יודע שכשאסגור בפניהם את הדלת הם ילכו למקום אחר ויקבלו את אותו דבר, אולי הייתי חושב על כך. אבל אני הרי יודע שהם לא מסוג האנשים שיחפשו ויחפשו. אם הם לא מוצאים כתובת, הם עוזבים ומיד נופלים. לפיכך, אחריות גדולה מוטלת עלי ואינני יכול להסירה ממני".לימים, כאשר ישאו מאמציו פרי ואותם אנשים יקבלו על עצמם עול מלכות שמים ויסגלו הנהגות קדושה וגינוני צניעות, יהיו חביבים מאד אצל רבינו, שהכירם לפני ולפנים וידע היטב את הדרך הארוכה אשר עשו
(קטעים מתוך הספר 'אביהם של ישראל')