הרב מנשה גליקזאהן
"ועיניתם את נפשותיכם"
בימים אלו, לפני בוא היום הקדוש, מורגשות האימה והיראה בקרב המוני בית ישראל בכל אתר ואתר. חלק מההכנה הרבה היא ההכנה לצום ולסעודה המפסקת, אשר נצטוינו להרבות במיני מטעמים למען נוכל לעבור את יום העינוי כדבעי.
ידוע ומפורסם "מעשה דחייט" שמביא הטור (בסימן תר"ד הל' יוה"כ), מעשה הממחיש את חיבוב המצוות של בני ישראל, וז"ל הטור שם: ומביא במדרש מעשה בשוטר העיר שאמר לעבדו קנה לי דגים. ולא מצא אלא דג, ונתן בו זהוב. והיה שם יהודי חייט והוסיף עליו, עד שהעלהו לחמישה ונשאר לחייט. בא העבד אל אדונו וסיפר לו כל המאורע, שלח השוטר אחר החייט ואמר לו מה מלאכתך? אמר לו חייט, אמר לו ולמה קנית דג שווה זהוב בחמישה זהובים? ולא עוד אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי. השיב לו והיאך לא אקננו אפילו בעשרה, כדי לאוכלו ביום כזה שצוונו הקב"ה לאכול ולשתות, ושאנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עוונותינו?! אמר לו אם כך יפה עשית. ופטרו לשלום.
אף בדורנו ניתן לראות ולהיווכח בהכנה המיוחדת לצום יוהכ"פ. דוגמא מאלפת למי כעמך ישראל היא העובדה, שמידי שנה רבים מתחבטים בשאלה הרת הגורל, האם מותר לאיש פלוני לצום או שמא יש לאוסרו מלצום משום חשש פיקוח נפש. כאשר גדולי הרבנים וטובי הרופאים יושבים ודנים בכובד ראש בשאלה מורכבת זו, או אז רואים כיצד ל"ע אנשים שהגיעו למצב של חולי ותשישות ואין בכוחם לצום, מנסים בכל הכוח להיאחז באיזה צד של היתר, אולי ואולי יתירו להם לצום ביום הקדוש.
זהירות מופלגת בדקדוקי ההלכה
הגה"צ רבי לוי רבינוביץ זצ"ל בעל ה"מעדני השולחן" מגדולי צדיקי ירושלים, היה ידוע כמדקדק גדול בדקדוקי הלכה. בזהירות מופלגת היה מקפיד לקיים את המצוות לפי כל השיטות. ניתן היה לראות בחוש את הקפדתו היתירה בדקדוקי הלכה ומצוות.
דוגמא אחת מיני רבות ממנהגו בקודש, לילך בתמימות וישרות, בדקדוק ההלכה מבלי לשנות כמלוא הנימה, סיפר נכדו חביבו הרה"ג ר' גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א בעמח"ס 'גם אני אודך' ו'פרדס יוסף החדש על המועדים': "מנהג הכהנים המדקדקים לשמור על ידיהם בנקיות מעת קומם ממיטתם, שאל"כ יש דעות בהלכה שעליהם לברך על נטילת ידיים לפני ברכת כהנים. אך דא עקא שרבים מציבור הכהנים אינם חשים לכך, ומעניין שהמשנה ברורה אינו מזכיר זאת בפירוש, אך מעיד אני את מה שחזיתי במו עיני, 'כיצד היה זקני צועד בשרוכים פתוחים מעת קומו ממיטתו ועד הגיעו למצות ברכת כהנים'. כך היה נוהג בעקביות מעוררת השתאות, וכל זאת בכדי לא להכניס את עצמו לחשש ספק הלכה".
גאב"ד ירושלים מגיע לשכנע לשמוע לפקודת הרופא
בספר "עובדות דר' לוי" מובא מעשה מופלא אשר התרחש עם רבינו, בשנותיו האחרונות עלי אדמות כאשר כוחותיו כבר לא היו עמו כבראשונה, ונתעוררה השאלה לגבי צום יום כיפור – האם לצום או לא. סיפר בנו הגאון ר' אלחנן רבינוביץ שליט"א: "היה זה בערב יום הכיפורים של שנת תשע"א, הרופא בדקו ואמר לאאמו"ר זלה"ה שאסור לו השנה לצום ביום כיפור מחמת חולשתו, וקבע שצריך הוא לאכול ולשתות (בשיעורים). היה לו קשה לעכל את דבריו הברורים, והיסס מהוראת הרופא שלא לצום ביום כיפור. בין ראש השנה ליום כיפור פניתי לגאב"ד ירושלים הגרי"ט וויס שליט"א, ואמרתי לו את אשר קורה עם אבי בעניין הצום. כאשר הרופא אמר שאסור לצום, אלא יאכל וישתה בשיעורים. ואאמו"ר מהסס מהוראה זו שלא לצום. ולכן הצעתי בפניו שאם הגאב"ד יואיל בטובו להתקשר אליו ויאמר לו לא לצום, יקבל זאת. אולם הגאב"ד סירב לרעיון זה, בטענה שאם יתקשר לאבי, יבין שאתה סיפרת לי ויתכן שיכאב לו ע"כ. אמר הגאב"ד 'אני מוכן לבוא לביקור אצל אביך, רק תדאג ששאלה זו תעלה על השולחן כשאני מגיע'.
הגאב"ד קבע יום ושעה לביקור והביקור נקבע ליום חמישי ח' בתשרי. והנה הגיע היום המיועד, לאחר התפילה, אמרתי לאאמו"ר שהגאב"ד רוצה לבוא אליו לביקור להתברך בגמר חתימה טובה. אך הוא סירב לכך שהגאב"ד יטרח ויבוא אליו. תאמר לו שבחול המועד סוכות אבוא אליו לביקור חג בעז"ה כרגיל. עניתי לאאמו"ר שהוא רוצה לברך ולהתברך בגמר חתימה טובה, וזמנה של ברכה זו לפני יום כיפור. בענוותנותו אמר 'אם כך אני אבוא אליו בכדי שלא יטריח עצמו'. אמרתי לו, 'מדי שנה בשנה בחול המועד סוכות, הולך הינך לבקר את הגאב"ד שליט"א, פעם אחת רוצה הוא לבוא אליך'. לבסוף ניאות והסכים לביקור. אמרתי לאאמו"ר 'אולי כשהוא מגיע אליך תציג בפניו את ספקותיך בעניין אכילה ושתיה ביום כיפור?' ענה לי כי זו עצה טובה.
הגאב"ד שליט"א הגיע, אז פנה אאמו"ר לגאב"ד: 'אני מחפש היתר שאוכל להתענות ביום כיפור'. לאחר ששמע הגאב"ד את חוות דעתו של הרופא, לא עזב אותו עד שאאמו"ר אמר לו שיאכל וישתה ביום כיפור בשיעורים כפקודת הרופא.
במוצאי יום כיפור נכנס אצלו נכדו הר"ר פנחס דוד אשכנזי שליט"א ומצאו במצב רוח מרומם. אמר לו אאמו"ר "ביום כיפור הזה לא היתה לי שאלה עם המאה ברכות…" (כיון שאכל ושתה).
מבהיל הרעיון, לאחר שלא צם ביום הקדוש חיפש איזה נחת רוח יש לקב"ה ממנו, שנאלץ לאכול ולשתות בשיעורים. ומצא שאמר מאה ברכות זאת היתה הנחמה פורתא בכך שלא זכה לצום ביום הקדוש.