אחד הרשמים של ארגון 'לב לאחים' הגיע חמש פעמים לבית מסויים כדי לפגוש את אבי המשפחה ולשכנעו לרשום את בנו לחינוך תורני, אך בכל פעם שהגיע האבא לא היה בביתו. בליבו גמלה ההחלטה לא להתייאש, אך שוב האב היה מחוץ לבית.
באחד הערבים, בנו של הרשם קדח מחום גבוה מאד. הוא הזעיק רופא, שהבהיל את הילד לחדר מיון. נערכו לו שם בדיקות מקיפות כדי לשלול חששות שונים. והנה במהלך ההמתנה ניגשה אליו אשה ושאלה אותו: "האם לא אתה היית בביתנו כמה פעמים, ובעלי לא היה בבית? הנה הוא כאן, גש ודבר איתו".
"ומה אתם עושים כאן?" שאל הרשם. נתברר שגם אצלם התרחש אותו סיפור בדיוק, וגם הם חיכו לתוצאות הבדיקות. השנים – האב והרשם ניצלו את ההמתנה במסדרון כדי לדבר, הם סיכמו לרשום את הילד, והמשיכו להמתין לתוצאות.
מספר דקות לאחר מכן הודיעה האחות לרשם: התוצאות שליליות, שחרור. פחות מדקה לאחר מכן שוחררה גם המשפחה השניה…
הילד נרשם למוסד חרדי. לפעמים צריך לגלגל שני אבות למסדרונות בית חולים, כדי להשיב ילד אובד לאביו שבשמים…
(נר לשולחן שבת מתוך יתד נאמן וילך תשס"ה)