מסכת חולין דף ע"ג:
דנו הפוסקים בטבילת כלים ממתכת, שיש להם ידית עץ או פלסטיק, שהוא מין הפטור מטבילה {ויש מחמירים להטביל פלסטיק}. האם חייבים להטביל את כל הידית עם הכלי או שמספיק שחלק המתכת יהיה במים?
למשל המטביל סכין שיש לה ידית עץ או פלסטיק, האם צריך שגם הידית תכנס כולה במים, ומה הדין כאשר יש מדבקה על הידית, האם צריך להורידה לפני הטבילה, או שכיון שהידית ממין הפטור מטבילה אין מעכב בה חציצה?
עוד שאלה: בבלנדר מקל שבראשו סכין מתכת האם צריך להטביל את כל הבלנדר, או שמספיק שהסכין נכנסת במים והחלק החשמלי יישאר בחוץ שלא יינזק מהטבילה?
גם נחלקו פוסקי זמננו, בכלי חשמלי שמחובר לו חוט חשמל שלא ניתן להפרידו מהכלי, האם צריך שכל חוט החשמל יכנס במים, ואם יצא מקצתו מהמים לא עלתה לו טבילה, או שהחוט אינו בכלל טבילה? עוד יש לדון להצד דאינו בכלל טבילה, הרי הוא חוצץ במקום חבורו לכלי ומעכב את הטבילה.
שלש שיטות בדין חציצה בידות הכלים
ובכן הבה ונלמד את שיטות הראשונים בחולין דף ע"ג בכדי לברר הלכות ידות הכלים.
מבואר בגמרא ביד של כלי שהיא ארוכה ועתיד לקצרה, שדעת רבי מאיר שמספיק להטביל עד המקום שעתיד לקיים, והשאר כיון שעומד להקצץ כקצוץ דמי ואין צריך טבילה, והקשו התוס' הרי אותו חלק שעתיד להקצץ יהיה חציצה במקום חבורו, ותי' שמדובר ביד העשויה משלשלת של טבעות שנכנסות אחת בחברתה, ובאמת מטביל עד הטבעת שאמורה להישאר, באופן שהטבעת שתלויה בה אינה חוצצת. יוצא מדבריהם שבידית שעשויה מגוש אחד, לא יועיל להטביל עד מקום שעתיד לחתוך כיון שנחשב חציצה.
הר"ש והרא"ש במקוואות (פ"י) תירצו שמקום החבור נחשב בית הסתרים, ובבית הסתרים של כלים אין צריך שיהא ראוי לביאת מים, וכן פסק השו"ע (יו"ד סי' ר"ב ס"ט).
המאירי כתב שגדולי המפרשים הקשו, שמקום החבור יחצוץ, ואף שהוא במיעוט שאינו מקפיד שאינו חוצץ, מ"מ מקום החציצה צריך לשקעו במים, וכדי ליישב זאת פירשו שבאמת צריך להכניס את הכל במים, אלא שעד מקום שעתיד לקיים הוא בכלל טבילה וחציצה פוסלת בו, ואלו החלק שסופו ליקצץ אין עליו תורת טבילה ואין חציצה פוסלת בו, למשל אם יש מדבקה על חלק הידית שדעתו לקצוץ א"צ להורידה, אבל צריך להכניס את כל הידית במים.
היוצא להלכה בידיות וכלי חשמל
לפי האמור הדבר ברור, שסכין מתכת שיש לה ידית מעץ או מפלסטיק חייבים להטבילה עם הידית, ואם טעה והטביל את חלק המתכת ולא הכניס את כל הידית, צריך לחזור ולהטביל.
כמו כן יש להסיר את המדבקות של היצרן מהידיות.
לגבי קדרות שיש בתחתיתן חלק חשמלי, דנו הפוסקים אם חייבים להטביל גם את החלק החשמלי או שמספיק להטביל את הכלי קיבול, ודנו ע"פ התוס' בחולין שנתבאר שחששו לחציצה, ומצד אחד יש מקום לומר שרק כשעומד להקצץ סוברים תוס' שזו חציצה כדין מיעוט שמקפיד עליו, אבל כשאינו עומד להקצץ אינו חציצה, כדין מיעוט שאינו מקפיד, אך מצד שני יתכן שרק כשעומד להקצץ נחשב חלק נפרד ונדון בגדרי חציצה, אך כשאינו עומד להקצץ נחשב חלק מהכלי ואם לא הכניסו במים לא עלתה טבילה לכלי בכלל, אף לדעת הר"ש והרא"ש שהקלו בידות שעתידות להקצץ, שהרי כל כלי שלא נכנס כולו במים אין זה נחשב טבילה כלל.
דעת האגרות משה (יו"ד א' סי' נ"ז ונ"ח) שא"צ להטביל את החלק החשמלי, ודעת המנחת יצחק (ח"ב סי' ע"ב) שצריך להטביל את הכל, והוכיח מהרמב"ם בפיה"מ בכלים (פכ"ה מ"ה), לגבי שני כלים המחוברים שנטמא אחד ולא השני, שכשמטבילם צריך להטביל את כולם, ופי' הטעם שאף שרק חלק אחד נטמא צריך להטביל "לפי שהוא עצם אחד", והוכיח מזה דדעת הרמב"ם דצריך להטביל הכל, וכתב דבודאי סובר הרמב"ם כתוס' שמדובר בידית העשויה מטבעות, והיה אפשר לבאר דעת הרמב"ם כהמאירי שבאמת מטביל את כל היד, אלא שאין בו דין חציצה, ויעוי' במל"מ (פכ"ח מכלים ה"ו) בשם התוספתא שצריך להקפיד על חציצה בחלק הכלי שלא נטמא, ותמה על הרמב"ם שלא הביאו, ואולי י"ל שפסק כהמאירי שלא פוסל חציצה בחלק שאינו מהכלי אבל צריך להטבילו במים.
ההוראה למעשה
וראיתי בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל ויבדלחט"א הגר"נ קרליץ שליט"א, שהצריכו להטביל גם את החוט חשמל, והוראת מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א למעשה, שיש להטביל גם את החוט, וכמובן שאם החוט מתנתק יש לנתקו ולהטביל את הכלי לחוד, אך כשהחוט קבוע בחבור לכלי צריך להטביל את כולו.
אך כיון שיש מקילים, לכן אם הטביל בלי החוט יחזור ויטביל ולא יברך מספק ברכות.