שח אב"ד סאנטוב שליט"א: סיפר הרה"ג מו"ה שאול גרינברגר שליט"א משב"ק אצל מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א – על ישראל הדרתו בקרית וויז'ניץ בני ברק, שכידוע בוויז'ניץ יש דגש מיוחד על אמירת הפסוקי דזמרה, לאומרם בקול ובכוונה בהתעוררות רבתי ובהתלהבות, וזאת לאחר שהרבי שליט"א מעורר תמידין כסדרן אודות גודל עניין אמירת פסוקי דזמרה, והנהיג שבכל בית מדרש של חסידי ויז'ניץ בכל העולם, יהיה בעל תפילה קבוע שהוא ניגש לעמוד לפסוקי דזמרה – אשר יהיה בעל קול נעים ורם שיכניס את הציבור ל'אוירה רוחנית', וכן הורה הרבי, שיסיים הש"צ בקול את שני הפסוקים האחרונים בכל קטע, ולא רק פסוק אחד.
מספר המשב"ק, כי למרבה הפליאה, ביקש הרבי בליל שביעי של פסח הבעל"ט, שלמחר לא יאריכו בפסוקי דזמרה כבכל שבת ויום טוב, רק ימהרו בזה. ואכן הדבר לפלא גדול היה, שכן היה זה כאמור ביום טוב, וגם אומרים אז את השירה – 'שירת הים' – ולמה בדיוק אז הורה הרבי למהר. אך כמובן שאף אחד לא שאל את הרבי לפשר דבריו, ועשו כבקשתו.
לאחר כמה ימים, הרהיב אחד עוז ושאל את הרבי לפשר הדבר– כי הדבר עניין אותו מאד – למה דווקא ביום טוב הורה הרבי למהר באמירת פסוקי דזמרה? השיב הרבי: שמעתי באומרים לי שמחמת חוסר מקום בבית המדרש, עקב הציבור הגדול בליעה"ר שבאו לרגל היום טוב, הוציאו כמה ספסלים מבית המדרש, כדי שיהיה לציבור מקום לכל הפחות לעמוד, ולכן חשבתי – אומר הרבי – שעם כל הענין הגדול להאריך בפסוקי דזמרה, ברם, האם יעלה על הדעת שהציבור יעמדו על רגליהם, ואני אאריך בפסוקי דזמרה?!…
(נועם שיח בחקותי תשע"ט)