בכל פעם אנחנו מופתעים מחדש לגלות, שגם קבלה שנראית לנו קטנה כל כך – אפילו היא גדולה מדי עבורנו. למה אנו נופלים שוב ושוב בטעות הזו?…

הרה"ג רבי יעקב בוים שליט"א ראש כולל 'שבות עמי' בירושלים

כל בן תורה באשר הוא, רוצה לקבל על עצמו קבלות טובות אשר איתן יעבור את ימי הרחמים והסליחות והימים הנוראים. אבל, לכל בן תורה יש ניסיון בקבלת קבלות, והניסיון הוא, לצערנו, בד"כ שלילי… רוב הקבלות לא מחזיקות מעמד. בוודאי לא לאורך זמן. נתבונן נא בעצמנו – כמה קבלות החזיקו מעמד יותר מאשר עד חנוכה?

לענ"ד, זאת הסיבה שכעבור כמה ניסיונות בקבלת קבלות טובות, מתייאש אותו בן תורה יקר. כמה אברכים בני שלושים או בני ארבעים ממשיכים לעסוק ב"קבלות"? החשש גדול, שהמספר קטן….

להלן כמה כללים בקבלת קבלות. כללים אלו נלמדו מפי ספרים ומפי סופרים. ואין חכם כבעל ניסיון… והלוא חז"ל כבר קבעו ש"אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהן"…

כל הרוצה, יוכל לחפש ולמצוא ראיות לדבריי מדברי חז"ל. מאידך, כל הרוצה, יוכל לחפש ולמצוא קושיות על דבריי. איני אומר קבלו דעתי, אלא – ירא הקהל וישפוט. "ומנאי ומינייהו תסתיים שמעתתא". יתכן, שהקורא מאמר זה בפעם הראשונה, יתפלא מההתייחסות הרצינית, לדבר שנראה פשוט כל כך. אבל מלחמת היצר, מלחמה רצינית היא, ויש להתייחס אליה כמו אל כל מלחמה אחרת.

א. כוחם של הרגלים

הכלל הראשון ידוע לכל: לא לקבל על עצמנו קבלה קשה מידי. אלא, שבכל פעם אנחנו מופתעים מחדש לגלות שגם קבלה שנראית קטנה כל כך, אפילו היא גדולה מדי… למה אנחנו "נופלים" שוב ושוב בטעות זו? כנראה, כי לא נעים לנו לגלות שאנחנו "כל כך קטנים"…

זהו המכשול הראשון שאותו אנחנו צריכים לעבור: זה לא שאנחנו כל כך קטנים! אלא שההרגלים שלנו הם מאוד חזקים. כנראה אנחנו לא מודעים לכך שכוחות חזקים מאוד פועלים עלינו, ויוצרים את ההרגלים שלנו. א"כ, הכלל הראשון הוא להבין שאנחנו לא קטנים. אלא – ההרגלים חזקים.

לפעמים ההתבוננות וההכרה בכך, תארך כמה שנים!

ב. לא להילחם חזיתית

ממילא נובע כלל חדש: אם ננסה להילחם חזיתית בהרגלים שלנו, הם ינצחו אותנו… לכה"פ ברוב המקרים. הרי לא במקרה הם ניצחו אותנו עד עכשיו… למשל: אם אני רגיל לקום ב-7:15 ואני רוצה לקום ב-7:00, אין טעם שאקבל על עצמי קבלה כל כך פשוטה כמו: לקום ב-7:00. זה פשוט לא ילך! סיכוי גדול הוא, שכעבור כמה ימים, אט אט אחזור לקום ב-7:15… ננסה להילחם בצורה לא חזיתית: אוכל לקום בשעה שארצה, אבל – על כל דקה שאקום מעבר ל-7:00 אצטרך לתת 1 ₪ לצדקה, בנוסף למעשר כספים שאני בדר"כ נותן.

נדגיש – נתינת הצדקה הנ"ל אינה עונש אם לא עמדתי בקבלה שלי, אלא היא היא עצם הקבלה! והכי חשוב, היא לא סותרת את ההרגל שלי לקום ב-7:15. היא נלחמת בו, אך לא בצורה חזיתית.

ג. אמצעים טכניים

האם קבלה זו תצליח להחזיק מעמד לאורך זמן? כנראה שגם קבלה זו צריכה חיזוק:

1. צריך לקבוע לו"ז. קבלה שאין עימה לו"ז, אינה שווה הרבה… צריך לקבוע שאת אותו 1 ש"ח שנאלץ לשלם אם נקום מאוחר מדי, נצטרך לשלם עוד באותו יום, לא יאוחר משעה פלונית (אפשר כמובן לקבוע באופן אחר: לשלם פעם בשבוע וכד').
2. צריך למצוא מישהו (או משהו) שיזכיר לנו את הקבלה. היום יש לנו אפשרויות רבות: מכשיר סלולרי וכד'.

אחת לכמה זמן צריך לבדוק את האפקטיביות של הקבלה. אולי 1 ש"ח אינו מספיק. אולי ימי שישי ושבת מבלבלים אותנו, וכד'.

יש ליצה"ר דרך נוספת "למסמס" את הקבלות שלנו: להטיל בהן ספקות:

• אוי, לא שמתי לב מתי קמתי…
• לא זוכר האם שילמתי כסף
• היום לא קמתי בגלל אונס- מה לעשות?
• האם מצב כזה נחשב אונס?
• עבר הזמן ועדיין לא שילמתי, ועוד.

כדי להתגבר על בעיה זו, חייבים להחליט מראש, באופן עקרוני, מה לעשות בכל מצבי הספק. אפשר לקבוע שספיקא לחומרא, אפשר לקבוע שספיקא לקולא. אפשר לקבוע שס"ס דינו כספק. אפשר לחשוב על אופנים אחרים, אבל העיקרון חייב להיות פשוט מאוד, וקל לביצוע.

ד. כישלונות

ניזכר בעיקרון השני: לא להילחם חזיתית. טמון כאן עומק נוסף: אני יוצא מנקודת הנחה שאני אכשל!

מהות הקבלה אינה- מה לעשות כדי לא להיכשל! מהות הקבלה היא – מה לעשות לאחר שנכשלתי… שהרי "שבע יפול צדיק וקם".

כך הוא המצב הטבעי והנורמאלי. חשוב להדגיש לעצמנו: אין בעיה בכך שנכשלנו. זה המצב הטבעי. הסיבה העיקרית לכך שהקבלות לא מחזיקות מעמד היא, שלאחר הנפילה הראשונה והשניה אנחנו מתייאשים. אילו היינו יודעים מראש שנפילה הינה מצב טבעי, הרי לא היינו מתייאשים כלל לאחר נפילה. ההיפך הגמור היה קורה: לאחר הנפילה היינו "ששים אלי קרב!" הרי כאן בדיוק מתחילה עבודת חיינו! עד הנפילה, בעצם, עוד לא התחלנו לעבוד…

לדוגמא: פלוני מכעיס אותי. האם אקבל על עצמי שלא לכעוס עליו? מה הסיכוי שאעמוד בקבלתי? אבל, אצא מנקודת הנחה שבשלב זה לא אוכל להפסיק לכעוס עליו, לכן אקבל על עצמי שבכל פעם שאכעס עליו אצא מהחדר, או אומר פרק תהילים, וכד'… אוסיף לכך לו"ז, משהו שיזכיר לי, וכן אחשוב על עיקרון שבעזרתו אתייחס לכל הספקות שעלולים להתעורר… ואז, הרי יש סיכוי סביר שאעמוד בקבלה זו. מתי סוף סוף אפסיק לכעוס על אותו אדם? זה יקח קצת זמן, אבל זה יקרה.

ה. לאן לכוון את הקבלה

לפעמים יש להעמיק במקורות ההתנהגות שלנו, ולכוון את הקבלה לשם. למשל: למה אני לא מצליח לקום ב-7:00 – בגלל שהלכתי לישון מאוחר. למה הלכתי לישון מאוחר? כי אני אוהב לפטפט. אולי אפשר / צריך לכוון את הקבלה לשם? כלומר: במקום לכוון את הקבלה לשעות הבוקר, אכוון אותה לשעות הלילה: אני צריך ללכת לישון בשעה מסויימת. אם לא אלך לישון בשעה זו, אשלם קנס וכד'. לפעמים זאת דרך טובה, אבל לפעמים זאת דרך חזיתית, והיא תיכשל.

מה עדיף? לכוון את הקבלה לשעות הבוקר, או לשעות הלילה שלפני? אין על כך תשובה ברורה. צריך לנסות כך ואחרת, ולראות מהי הדרך המתאימה לנו. מומלץ לבחור את אחת הדרכים, ולהחליט שהקבלה שנבחרה היא "לניסיון": ניסיון של שבוע, או שבועיים, ואולי חודש. לקבוע זאת מראש. עם תום תקופת הניסיון, נוכל להחליט באיזו דרך לבחור. ואולי נחליט להאריך את תקופת הניסיון.

ו. לא להתעלם מהצרכים שלנו

כבר ראינו, שחלק גדול מהקושי בשמירת הקבלות נובע מהקושי בשינוי ההרגלים. לכן ניסינו שלא להילחם חזיתית, ולקחנו בחשבון מראש את האפשרות להיכשל. האמת היא, שאם נצליח לשלב את הקבלה בתוך ההרגלים שלנו, נוכל להתעלות הרבה יותר.

ניזכר שוב בדוגמא שעסקנו בה: אני קם מאוחר כי אני מפטפט בלילה. אולי יש לי צורך בפטפוט הזה? למדתי כל היום כל כך קשה, ואני חייב "להתרענן קצת"?

כנראה, שורש הבעיה הוא שאני לא שולט על הזמן שבו אני מפטפט. אצטרך להחליט: כמה זמן אני מרשה לעצמי לפטפט? עם מי? האם אני מגביל את הנושאים עליהם אני מפטפט? האם אני צריך לפטפט דווקא בשעות המאוחרות של הלילה? האם אני חייב לפטפט מידי יום?

אט אט אני לומד על עצמי, על הצרכים והיכולות שלי. אני גם לומד שהצרכים והיכולות שלי משתנים עם הזמן. אקבל ע"ע קבלה שלא תתנגד לרצון שלי לפטפט, אלא תווסת אותו. הקבלה משתלבת עם ההרגלים שלי. קבלה זו לא תבוא במקום הקבלה שתוארה בפרקים הקודמים, אלא בנוסף לה.

ניזכר בדוגמא השניה שהבאנו לעיל: פלוני מרגיז אותי. מה מרגיז בו? בד"כ מדובר על אדם שלא מסכים או שלא מבין אותי. לעתים רחוקות מדובר על אדם שממש מציק לי. אשאל את עצמי: למה כה חשוב לי שהוא יבין אותי ויסכים איתי? האם אני יכול לספק לעצמי צורך זה גם בלעדיו? אמצא את הדרך לספק את הצרכים שלי בדרך אחרת. אווסת אותם. לא אתן להם לצאת מכלל שליטה. קבלה זו לא תבוא במקום הקבלה שתוארה בפרקים הקודמים, אלא בנוסף לה.

ז. החיים היומיומיים

נעבור לבעיות מורכבות יותר: מה יקבל ע"ע אדם שמרגיש שהוא לא מכוון מספיק בתפילה? מה יקבל ע"ע אדם שמרגיש שקשה לו להתרכז בשיעור? האם הוא מסוגל להכריח את עצמו לכוון בתפילה או להתרכז בשיעור? כבר ראינו שלא מומלץ להלחם חזיתית ביצר הרע. אז מה כן? ננסה לבדוק, האם יש תחומים בהם אנחנו מסוגלים להתרכז: קריאת ספר או עיתון, משחק, וכד'. נבדוק, במשך כמה זמן אנחנו מסוגלים להתרכז.

קיים סיכוי גדול שנגלה שבתחום שאנחנו מרגישים שהוא חלק מהחיים היומיומיים שלנו, אנחנו מתרכזים. אבל בתחומים כאלה שאנחנו מכריחים את עצמנו לעסוק בהם, אך הם לא חלק מחיינו היומיומיים, קשה לנו להתרכז. לא כל כך נעים לנו הגילוי שהתפילה אינה חלק מהחיים היומיומיים שלנו: אני חייב להתפלל, ומתפלל, ואפילו משתדל לקיים את כל המצוות שקשורות בתפילה, בהידור. אבל – זה לא חלק מהחיים שלי… החיים שלי הם המשפחה, החברים, התחום שבו אני עוסק: לימוד או עבודה… וזהו. אין ספק, התפילה היא משהו נוסף. חשוב, אפילו חשוב מאוד – אבל תוספת.

האם אני יכול להפוך את התפילה לחלק מהחיים? כן! האם אני רוצה להצליח בתחום העיסוק שלי – לימוד או עבודה? עם המשפחה והחברים? לשם כך יש את התפילה! ולא רק תפילת שמו"ע, אלא גם כל החלקים האחרים של התפילה – שהם בעצם הקדמה לתפילת ש"ע עצמה.

אוכל לקבל על עצמי: לחשוב, אילו חלקים בתפילת שמו"ע משמעותיים לגביי. קבלה ע"פ הכללים דלעיל. לחשוב, וגם: לכתוב בדיוק, אילו קטעים משמעותיים לחיים שלי. לו"ז – מתי אני כותב זאת, באיזה יום ובאיזה שעה. מה אני עושה עם מה שכתבתי – האם אני קורא זאת, מתי, באיזה תדירות, וכו'. המטרה היא להפוך את התפילה לחלק מהחיים היומיומיים שלי.

ח. לימוד

נחזור לבעיה השניה שהעלינו בסעיף הקודם: אני לא מצליח להתרכז בשיעור. אשאל את עצמי: האם השיעור הוא חלק מהיומיום שלי? אולי הסוגיא בעיון לא חשובה לי כל כך, ואני מתרכז יותר בלימוד אחר: בקיאות או הלכה. אולי הסוגיא בעיון אמנם חשובה לי, אבל הלימוד העצמי שלי חשוב לי יותר. אולי הבעיה היא שקצב הלימוד שלי הוא שונה.

קשה להניח שאוכל להתרכז בשיעור. לכן, עומדות בפני 4 אפשרויות עקרוניות:

להתאים את הלימוד שלי לשיעור. להתייחס לשיעור כהכנה. להתייחס לשיעור כסיכום. לוותר עליו.

ט. הבנת האחר

לאחר שהתרגלתי במשך תקופה ארוכה להכיר את הצרכים שלי, ולשלב את הקבלות בתוך חיי היומיומיים, אוכל לעלות לשלב הבא, ולנסות להבין גם את הצרכים של הזולת.

ניזכר באדם שהכעיס אותנו: ניסיתי להבין את הצרכים שלי, ולשלוט עליהם. כעת אנסה להבין את הצרכים של אותו "אדם המכעיס". אקבל על עצמי לעשות כל מאמץ כדי להבין אותו: מה הוא חושב? מה הוא טוען? מה הוא רוצה? מה חשוב לו?

קבלה זו היא בלי "אמצעים טכניים". לכן אוכל לקבל אותה ע"ע בצורה הבאה: בכל פעם שאני נתקל בו, עלי לכתוב משהו שלמדתי עליו. אפשר להגביל קבלה זו למשך תקופה מסויימת. המטרה של קבלה זו היא לעקור מהשורש את הכעס שנמצא בתוכי. ככל שאבין טוב יותר את הזולת – אני עצמי ארוויח. הכעס יעלם, ואהפוך להיות אדם טוב יותר. רגוע יותר. האם אפשרי מיד בתחילת הדרך לקבל על עצמי קבלה זו? אולי. אפשר כמובן, לנסות .

ע"פ אופן זה, ננסה לקבל ע"ע קבלה הקשורה לחוסר הריכוז בשעת השיעור. לשם כך עלינו להבין האם השיעור הזה באמת חשוב לנו. ועוד קודם לכן, עלי לבדוק: מה המטרה שלי בלימוד כל סוגיא. כלומר "לאן אני רוצה להגיע". למשל: האם המטרה שלי היא לדעת "הלכה למעשה"? אולי המטרה שלי היא להקיף ולזכור את כל שיטות הראשונים? או – לדעת את "הרייד" של הסוגיא?

רק אחרי שהמטרה שלי ברורה, אוכל לשאול את עצמי: האם השיעור אכן משרת את המטרה הזאת? (אם התשובה תהיה שלילית, עלי לשאול את עצמי – אז למה להקשיב לשיעור…. ואהיה חייב למצוא לעצמי תשובה לשאלה זו. בסעיף זה אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהתשובה היא חיובית). יש להניח שכך, אט אט יתעורר בי הרצון להקשיב לשיעור, כדי להגיע למטרה שאני עצמי הצבתי.

י. מהי המטרה?

אחרי שעמלנו כל כך להכיר את עצמנו, את חברינו, ואת התפילה והלימוד שלנו, הגיע הזמן לנסות להכיר טוב יותר את הקרוב לנו ביותר: את ריבונו של עולם. את אבינו. את מלכנו. הקב"ה מדבר אלינו לא רק דרך התורה, אלא גם דרך כל מקרה ומקרה שקורה לנו. דרך כל דבר ודבר שאנחנו רואים, שומעים וחשים. דרך כל מחשבה שעולה במוחנו. מי הראה לנו? מי השמיע לנו? מי העלה מחשבה זו בדעתנו? הכל הכל הכל – ריבונו של עולם!!

והדברים פשוטים וברורים. עלינו לזכור כל זאת. גם בחיים היומיומיים שלנו.

• קשה לקום ב-7:00 – למה ה' נטע בי קושי זה? מה מטרת הקושי? מה מטרת הבורא?
• לא מצליח להשתלט על רצוני לפטפט? למה ה' נטע בי תאווה חזקה כל כך? יש לכך מטרה? עשויה להיות בכך תועלת?
• מישהו מכעיס אותי – למה ה' גרם לכך? מה מטרתו? מה הוא רוצה ללמד אותי?
• קשה לי להתרכז בתפילה או בלימוד? האם יש מטרה לקושי הזה, מעבר לקושי עצמו?

נזכור שהקב"ה מביט בנו, "מבין ומאזין, מביט ומשיב", וצופה – האם אנחנו מצליחים להגשים את המטרות שהוא קבע לנו. את המטרות שטובות לנו.

נוכל להציע קבלה אחת פשוטה: להקדיש מעט זמן, מידי יום, ע"מ לנסות למצוא תשובות לשאלות אלו. והיה זה שכרנו!!!

(המאמר הופיע בתוך 'אוסף גיליונות' שופטים תשע"ח)