"וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים כ"ו, ג')
"ואמרת אליו" –'שאינך כפוי טובה'!! כך מביא רש"י בשם הספרי.
כל מצות ביכורים יסודה – הכרת הטוב לבורא עולם על הטובה והשפע שהוא משפיע עלינו בכל עת!
אבל אור נפלא מתגלה לנו כאן במצוה זו, הרי כתוב שמצות ביכורים אין לה שיעור, והיינו שאדם יכול גם להביא שיבולת אחת בודדת, ובזה להודות לה' על טוב ושפע אין סופי של חסדיו! היתכן?
כתוב כאן – שהכרת הטוב להקב"ה היא לא עניין של כמות אלא של התבוננות! רק נתבונן קצת בכל המקיף אותנו מבוקר עד ליל, ולא נגמור להודות ולהודות על כל רגע ורגע! שנושמים, שהולכים על שתי רגליים, שבריאים בגוף ונפש, משפחה, פרנסה ועוד ועוד, אין סוף… בשביל זה רק צריך התבוננות קטנה! בשביל זה די גם בשיבולת אחת קטנה! לראות כמה טובה יש בשיבולת שהקב"ה מצמיח לנו, שדרכה אפשר לטחון קמח ולאפות לחם לשובע! זה פותח לנו פתח לעולם אדיר מימדים של שפע טובה אין סופי שהקב"ה משפיע עלינו בכל רגע ורגע.
זה גילתה לנו התורה בפרשת ביכורים, שכל מהותה הכרת הטוב להקב"ה על הטובה שמשפיע לנו, שטובה זו אנו לא צריכים לראות בהרבה נכסים בבתים שדות וכרמים, אלא די בהתבוננות בשיבולת אחת קטנה שצמחה לנו בשדה, כדי להבין את גודל טובתו של הקב"ה ושהכל מאיתו יתברך ברחמים עצומים שאין להם סוף.
אם קצת נתבונן, הרי נבכה מרוב התרגשות והודאה על כל חסדיו אתנו, והחיים יראו באמת יותר טובים, כי נזכה גם לראות תמיד את הכוס המלאה שתכסה ותקל על כל הצער הנלוה לעיתים.
***
הנה לפנינו שני מעשים נפלאים שמראים עד כמה חסרים אנו בהתבוננות בהכרת הטובות של הקב"ה אלינו כל יום! מעשה באחד מבתי הכנסת בשכונות ירושלים, יום אחד הגיע אחד המתפללים כשבידו מיני מזונות ויין, ולאחר התפילה חילק לכולם וסיפר את סיפורו על כך שעבר לאחרונה תאונת דרכים בלכתו לתומו ברחוב ורכב פגע בו והעיף אותו כמה מטרים, וברוך ה' ניצל בנס ונשאר שלם בגופו, ומודה להקב"ה על חסדו איתו.
למחרת אחד המתפללים הקבועים בבית הכנסת הביא גם מזונות ולחיים וחילק לאנשים לאחר התפילה ואמר שבזה מודה לה' על הנס הגדול שקרה לו בדרך הילוכו ברחוב, התפלאו המתפללים על הניסים שקרו יום אחרי יום למתפללי בית הכנסת ונתקבצו ובאו אליו לשמוע איזה נס קרה עמו? ואז הפתיע אותם ואמר להם: הלכתי בדרך עברתי את הכביש ולא קרה עימי כלום! איזה נס גדול!
עוד מעשה מרגש ונפלא קרה בכותל המערבי בירושלים: פעם הגיע איש החסד הגדול הרב אלימלך פירר עם נדיב אחד גדול לכותל המערבי לתפילה, וככה הם עומדים ומדברים, ואז הם רואים שליד אבני הכותל עומד יהודי ובוכה ובוכה, ממש מאגר של דמעות התאסף מתחת רגליו, והיה נראה שיהודי זה אינו מצליח להרגע מבכיו, כמובן שגברו רחמיהם עליו, ודברו ביניהם מה אפשר לעזור ליהודי מסכן ואומלל שכזה, שמסתמא יש לו קרוב משפחה חולה מסוכן, או שהוא צריך לחתן ילדיו והוא בפני שוקת שבורה כיצד לחתנם, ואז החליטו וסיכמו ביניהם: שאם הוא חולה או אחד מבני משפחתו, הרב פירר יקח על עצמו את הטיפול הרפואי בו לכל הדרך, ואם הבעיה היא שהוא שבור ורצוץ מאי יכולתו לחתן ילדיו, אז הגביר יקח את העזרה על עצמו ויעזור לו, כך עשו הסכם ביניהם וחיכו עד שהיהודי סיים את בכיו והתפנה לעזוב את הכותל, ואז נגשו אליו ושאלוהו במה יוכלו לעזור לו? ואז….. תשמעו טוב מה הוא ענה להם! אתמול זכיתי בחסדי ה' יתברך לחתן את ילדי האחרון, ובאתי להודות לה' מכל לבי על החסדים הגדולים שהוא עשה לי בכל חיתון ילדי ושזכיתי להכניס בני האחרון מתחת לחופה!
לא יאומן!!! לא עלתה בלבם המחשבה הזו כלל וכלל, לבכות מתוך הודאה על חסדי ה'?
רק קצת התבוננות ונתמלא שמחה עצומה על רוב חסדיו בכל עת, שגם המכאובים והצרות המגיעים לפעמים לאדם, יראו באור אחר, יותר חיובי, יותר מואר וממילא פחות כואב ומצער.