…חשבון הנפש; בדיקה; פשפוש במעשים ותיקון העוונות – זוהי המשמעות הפשוטה של חודש אלול, לפתוח את הפצעים, לנקות את המוגלה ולהוציא את המורסה. מתורתו של מורי ורבי האדמו"ר מסלונים זצ"ל למדתי על פן נוסף של חודש זה שאין רגילים כל כך לעסוק בו. זהו חודש של 'היערכות' לקראת השנה החדשה שבפתח, העולם החדש שנברא.
ונסביר: זה לא מכבר נפתחה לה שנת הלימודים בבתי הספר. מה דעתנו על מנהל ש'נופל' אל יומה הראשון של שנה"ל ללא שיתכונן אליה? הוא אינו נערך מראש. עסוק הוא בשנה שחלפה, רוצה הוא לנקות שולחן, לסיים חשבונות. 'יהיה בסדר!' הוא אומר לעצמו. ביום הראשון של הלימודים עומד הוא במרכז ביה"ס, מסביבו מאות ילדים ועשרות הורים, כולם צועקים, ממטירים שאלות מכל עבר. 30 ילדי כיתה א' בוכיים, מחפשים את עצמם ואת מקומם, הוריהם מבועתים. מהומה רבתית נוצרת, אנשי הצוות גם הם אינם טומנים ידם בצלחת. "אפוא כיתה ג"? – "אפוא הבן שלי לומד?"… "כבוד המנהל" – נשמע קולו הסמכותי של אחד המורים – "באיזו כיתה אני מלמד השנה?" – "באיזה מתחשק לך? אולי כיתה ו'? – אה! כבר יש שם מישהו, אז תיכנס ל-ב!"… "איזה ספר לומדים השנה בעברית?" – "מה דעתך על ספר זה? בעצם, למה לא הספר ההוא?" – "חסר לי שולחן!" – "ולי חסר ארון!" – "ולי חסרה כיתה! פשוט אין לי לאן להיכנס עם תלמידי וללמד!" – "אוי ויי, איך לא חשבתי על זה"???
אכן, איך לא חשב על זה?? נֶעבא'ך… יום כזה של תחילת שנה אינו טומן בחובו תקוה גדולה לשנה מוצלחת במיוחד. הוא גם יצרב בליבות התלמידים כיום שחור משחור, יום של צעקות ובכיות, בוקה ומבולקה. כמה חבל!!! לו חשב, היה מכין את עצמו לקראת השנה החדשה כבר מפסח. בונה את תכנית הלימודים בכל הכיתות, מכין את מצבת התלמידים והמורים ברשימות מסודרות, מוודא שהכיתות ערוכות לקלוט את התלמידים שלא חסר כסא, שולחן, לוח, ארון או פח אשפה. על דלת כל כיתה היתה מחכה רשימה מסודרת של התלמידים הלומדים בכיתה זו, ושלט של 'ברוכים הבאים' היה מזמין את התלמידים וההורים לבוא בשערי ביה"ס. לובי ביה"ס בוודאי היה מקושט בזר של בלונים צבעוניים. קרוב יותר לתחילת שנה"ל היה מקיים עם צוות החינוך 'ימי היערכות' בהם היו דן עמם בשינויים הנדרשים לקראת השנה החדשה, הוא היה מגדיר לצוות המורים את מטרותיו וציפיותיו משנה זו. הוֹ אז, היה יומה הראשון של שנה"ל צבוע בצבעים עזים של אופטימיות ותקוה, היה זה יום חגם של התלמידים, ההורים והמורים.
לימדנו רבינו האריז"ל שראש השנה אינו רק בבחינת 'זיכרון ליום ראשון' – זכר לתחילת העולם ולבריאת אדם הראשון ביום זה, אלא שבכל שנה העולם מתחדש בפועל ממש. הוי אומר: כשברא הקב"ה את עולמו, לא נתן בו זכות קיום כי אם לשנה אחת. ובכל שנה ושנה מחדש הוא את עולמו ומעניק לו עוד שנת חיים. כל יום הוא שער כניסה עבור איש יהודי. שבוע, חודש, אלו שערים של התחדשות. אך השער הגדול מכולם בחייו של איש יהודי הוא שער הכניסה שנפתח פעם בשנה לעולם חדש שנברא מבראשית. זוהי הזדמנות פז שמעניק לנו הבורא להתחלה מחודשת.
צא ולמד כיצד פירש בעל "תולדות יעקב יוסף" את מאמר חז"ל: "שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים טובים וכו"' בתחילתו של העולם החדש פותחים בפניו של כל אחד מישראל שלושה ספרים כדי שירשום את עצמו מחדש בספר שיבחר. צדיקים גמורים רושמים עצמם לאלתר בספר החיים הרוחניים, חיי עבודת ה'. רשעים בספר חיי החומר וסיפוק התאוות חלילה – ספר המתים. והבינונים, אלו הנבוכים בין יצרם ליוצרם, מכירים את קונם ופוחדים מיצרם המיאשם, אלו תלויים ועומדים עד אשר יאזרו חיל לקבוע בנפשם את תשובתם. (על אלו המליץ מורי ורבי את הפסוק "אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי" – עומד לו יהודי מבוהל בין שני ההרים, מסתכל הוא מצד אחד על הר העבירות שעבר – "יצר הרע נדמה לו כהר" והוא מתייאש. ומצד שני מתבונן הוא על "הר ה'" – ההר של עבודת ה' נראה לו קשה עד מאוד להעפלה. עומד הוא נבוך בין שניהם, והוא זועק: 'מאין יבוא עזרי'?! והתשובה באה: "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" – לא נאמר "אשר עשה שמים וארץ" כי אם "עושה" – בכל יום, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". הבורא מנחמו: יהודי יקר שלי, בראתי לך מנגנון של התחדשות תמידית כדי שתוכל תמיד להתחיל מחדש.)
ה׳מזמור׳ הראשון שנוסיף בתפילות ראש השנה, מיד אחר ערבית מתאר את בריאת העולם: "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה". כלומר: הארץ ומלואה כולה – לה', העולם שנברא זה עתה ברגעים אלו עם כל החומר והגשמיות שבו, נברא למטרה אחת בלבד: לעבוד בו את ה'. זוהי המטרה לשמה נכנסים אנו עתה בשערה של השנה החדשה. ומיד מזדקרת השאלה הנוקבת: "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו?" מי הוא אשר יזכה להעפיל ולטפס במעלה ההר – הר ה'? מי הוא אשר ימליך על עצמו ביום זה את הקדוש ברוך הוא על כל איבר ואיבר מגופו? והתשובה: "נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא וכו'". מי שהכין עצמו להיות 'נקי כפיים ובר לבב', שידיו נקיות מעבירות, כלי המעשה טהורים, ליבו טהור וקדוש, נקי הוא ממעשים רעים ומידות רעות, איש זה יוכל לעלות ולהעפיל בשנה החדשה אל פסגת ההר – הר ה'.
זהו בדיוק תפקידו של חודש אלול – להכין את עצמנו בעמדנו אל מול שער גדול זה בו נכנסים אנו אל שנת חיים חדשה, לקיים היערכות רבתי איך פותחים אנו שנה זו ברגל ימין, איך נרשום עצמנו בספרן של צדיקים גמורים לחיים טובים ולשלום.
(הרב בנימין בוימל, גיליון 'משנתה של תורה')