"אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (בראשית מ"ח, כ"ב)
תירגם אונקלוס: "בצלותי ובבעותי" ודרשו חז"ל בגמרא (ב"ב קכג.): וכי בחרבו ובקשתו לקח, והלא כבר נאמר (תהלים מד) "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני?! אלא "חרבי" – זו תפילה, "קשתי" – זו בקשה.
בתפילה יכולות להיות שני דרכים: הדרך האחת, להתפלל כפי שהורו לנו חז"ל ככתבם, ולפעמים לא תמיד מבינים את פירוש המילים. והדרך השניה, להתפלל במילים של האדם כדבר איש אל רעהו. לשתי הדרכים יש מעלות חשובות, יש את המעלה של המילים הכתובות שזה "החרב" שישר חותכת, ויש את המעלה של תפילתו הפנימית של האדם שזה ה"בקשתי" שהורג למרחוק.
רבי שמשון פינקוס זצ"ל סיפר על עצמו: "מה שהחזיק וחיזק אותי בכל המצבים, היה התפילה, תמיד הרגשתי שאני יכול לדבר אל אבי שבשמים כדבר בן אל אביו". ידוע בשמו שהתפילה היא "נשק", יורים וקולעים, גם אם לא ראויים לכך. הרבנית ע"ה אמרה פעם לאחד הילדים: "תבקש מאבא שיתפלל עליך, אני לא ראיתי תפילה אחת שאבא התפלל והוא לא נענה". אף רבי שמשון העיד כך על עצמו: "מתי שהתעקשתי בתפילה על דבר מסוים – תמיד נעניתי", והוסיף שבעקבות מקרה שאירע, החליט שלא תמיד צריך להתעקש, לפעמים מסבבים מן השמים אחרת:
היה צורך לשחרר רכב מן המכס בקפריסין, עבור תלמיד חכם מזכה הרבים מופלג באחת מעיירות הנגב, רבי שמשון זצוק"ל הגיע למשרדי המכס, אך נתברר כי שכח את המסמכים המיועדים בבית. הוא 'דרך את נשקו' והתפלל שיצליח במשימה, "ניגשתי לפקיד הוצאתי מכיסי מסמך סתמי והגשתי לו. למסמך האנגלי לא היה כל קשר לעניין". הפקיד הציץ ושאל "מה זה?" השיב לו הרב: "אתה לא רואה מה כתוב פה? תקרא!" הפקיד התבלבל ושיחרר לו את הרכב. אמנם, בשבוע הראשון שאותו תלמיד חכם נהג ברכב הוא נהרג בתאונת דרכים. "מזה למדתי שאם מעכבים אותך מן השמים אל תתעקש". אבל "מתי שהתעקשתי נעניתי".
נוסף לכך היה מעשה באברך מתושבי אופקים, שהיה צריך לישועה באיזה עניין וביקש להיוושע, הלך לבכות ולשפוך את ליבו בפני המרא דאתרא הרב פינקוס זצ"ל, כששמע את הסיפור ביקש משכנו בשעת לילה מאוחרת אם מסכים להשאיל לו את הרכב וכמובן הסכים, נסע לאברך ואמר לו: "בא איתי". נסע עמו בחשכת הליל בדרך עפר מאופקים לכיוון חצרים, בין אופקים לחצרים, באמצע הדרך אי שם, במדבר, בשממה, הוריד את האברך מהמכונית והותירו לנפשו כשהוא מצווה עליו ואומר לו: "לילה! חושך! אפלה! אל תנסה לחפש את דרכך חזרה כי לא תמצא, כעת אתה פה, רק אתה וה'ריבונו של עולם', אני משאיר אותך כאן, לך תדבר עם ה'ריבונו של עולם'. אל תבכה. אל תתפלל. אלא תצעק! תצרח לה'! עד שישמע את קולך, תבכה, תתחנן אליו, כך ורק כך תיוושע, בעוד כחצי שעה אחזור לאסוף אותך".
כעבור מחצית השעה שב לאברך, הביט בו והפטיר: "לא בכית די. תבכה! תתחנן! תדבר עם הקב"ה, תבקש". לאחר שעה קלה חזר הרב שמשון על עקבותיו, הביט באברך שבגדיו היו ספוגי דמעה, חייך אליו ואמר: "זה מה שהתכוונתי. עתה תווכח לדעת שתיוושע". ומספר האברך שאכן זכה והקב"ה שמע לתפילתו.
(רבותינו שבדרום)