וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה (במדבר יד מד)
סיפר הגאון ר' ראובן קרלינשטיין: היה זה בשנים בהן שלט המנדט האנגלי בארץ ישראל, ימי המחתרות. בחור צעיר הגיע אל הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס זצ"ל ושאלתו בפיו: הוא מתלבט לאיזו מחתרת להתגייס, להגנה או לאצ"ל…
שאל אותו הרב בענגיס בתמימות מעושה: "מדוע לא לשתיהן גם יחד?", הסביר לו הבחור שאי אפשר, כי שתי מחתרות אלו אויבות זו לזו, שונות לגמרי בשאיפות, בדרכי הפעולה ובמטרות. ביאר לו את ההבדל בין ההגנה לאצ"ל, ופירט לעומק הענין.
כשסיים, שוב שאלו הרב בענגיס: "וכי לא שייך להתגייס לשתיהן?"… והבחור שוב מסביר שוודאי היה רוצה להצטרף לשתיהן, אבל זה לא שייך וכו' וכו'.
לבסוף כאשר נוכח הבחור שהרב כלל איננו בעניינים… נעמד על מנת לצאת, ואז חייך אליו הרב בענגיס ואמר: "מדוע לא תצטרף לשניהם – תחזור לגמרא שעליה נאמר "תורה מגנא ומצלא"… [-על משקל 'הגנה' ו'אצ"ל', להבדיל אא"ה].
('נר לשולחן שבת' מתוך 'אום אני חומה')