מתי יש לדרוש בהלכות החג 'שלושים יום קודם החג', ומתי רק 'כמה ימים קודם החג'?
'שואלין ודורשין בהלכות החג שלושים יום קודם החג', כך נאמר בגמרא פסחים דף ו (עמ' א) ונפסק להלכה בשו"ע תחילת הלכות פסח (סי' תכט סעי' א).
בגמרא ובשו"ע הובאה הלכה זו דוקא בהלכות פסח, והביא המשנ"ב (שם ס"ק א) מחלוקת האם הלכה זו נוהגת גם בשאר ימים טובים: יש אומרים שהלכה זו נוהגת גם בשאר ימים טובים, ויש אומרים [בית יוסף] שהחיוב הוא רק בפסח משום שיש בו הלכות מרובות, כגון טחינת חיטים ואפית המצות והגעלת כלים וביעור חמץ, שאם אין עושים אותם כתקנם וכהלכתם קודם הפח אין להם תקנה בפסח, משא"כ בשאר ימים טובים שאין בהם ריבוי הלכות כ"כ, שעצרת הרי היא ככל יו"ט ואין בה הלכות המיוחדות לה, וכן בחג הסוכות מעיקר הדין כשרה סוכה של שתי דפנות ושלישית אפילו טפח ורוב לולבים ואתרוגים כשרים וכו', ודי בכמה ימים קודם החג כדי ללמוד הלכות החג.
אכן כבר דייק הפני יהושע (מגילה ד, א) מדברי התוס' (שם ד"ה מאי) שסוברים שדין זה נוהג גם בהם [ולפי זה היה צריך להיות שמראש חודש אלול צריך לדרוש בהלכות ראש השנה, ומט' אלול יש לדרוש בהלכות יום הכיפורים, ומי"ד אלול יש לדרוש בהלכות חג הסוכות, ותמה על זה הפני יהושוע שם, שלא מצינו תקנה כזו?], וכן כתב המהרש"א (סוכה ט, ב) בשיטת רש"י שאפשר שיש שום דרשה ללמוד דין דורשים שלושים יום קודם הפסח גם לחג הסוכות. וראה בפרי חדש (סי' תכט) ובפמ"ג (משב"ז סי' תכט) שהקשו על דין זה של הב"י, שאין דין שלושים יום אלא בפסח מכמה מקומות.
ולענין דין 'שלושים יום קודם החג' בפורים וחנוכה, כבר כתב התוס' (מגילה ד, א ד"ה מאי) שאין דין זה נוהג בפורים, ובקונטרס חסדי אבות (סי' יז, נדפס בסוף ספר יבין דעת) כתב, שאף בחנוכה אין דין זה נוהג, שאם בפורים שעיקרו מ'דברי קבלה' וקראוהו יום טוב, אין דין זה נוהג, קל וחומר בחנוכה, שאינו אלא מדרבנן ואף לא קראוהו יום טוב.
בזמננו שיש ספרי הלכה רבים האם נוהג דין 'דורשין שלושים יום קודם החג'?
הלכה זו של 'שלושים יום קודם החג', לא מצינו שנזהרים בזה כבשאר הלכות, ובפרט בזמננו, ונאמרו בזה כמה טעמים.
וכבר תמה על כך הב"ח (ריש סי' תכט) שלא מצינו נזהרים בזה כבשאר הלכות ודינים, והביא שכתוב במחזורים שעכשיו בגלות שאין לנו קרבנות [שעיקר הטעם לשלושים יום היה משום לבקר אחר קרבן טוב ויפה עי"ש], די לדרוש בשבת שלפני הפסח, והוסיף הב"ח וכתב, שלאחר שגרם העון שנתפזרו פיזור רב ודרים בכפרים ועיירות ובשבת הגדול באים לקהילה במקום שיש רב דורש, ונשארים שם עד אחר המועד, לכן לא נהגו לדרוש בעניני החג עד שיתאספו כל בני הכפרים בשבת הגדול לשמוע דברי הרב בקהילה הגדולה [וזהו אחד הטעמים שנקרא שמו 'שבת הגדול' שמתקבצות קהילות גדולות לשמוע הלכות גדולות.
טעם נוסף הוזכר בשו"ע הרב (סי' תכט סעי' ג) שכתב 'שבדורות הללו אין החכם שונה הלכות שלושים יום קודם החג לפי שהכל כתוב בספרים, ומצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהיה בקי בהן, וכן במשנ"ב (סי' תכט ס"ק ב) כתב שעכ"פ נהגו לדרוש בשבת הגדול ובשבת תשובה, ומכל מקום מצוה לכל אחד לעסוק בהלכות פסח שלושים יום קודם, וכן בחג עצמו [שבזה כתב (ס"ק א) שלכל הדעות צריך לדרוש ולשאול בכל יום טוב בהלכותיה].
טעם נוסף הובא בנימוקי הגרי"ב (המודפס בקובץ מפרשים בסוף שו"ע השלם) על פי דברי החק יעקב (ס"ק א) שהטעם שאין דורשין בהלכות החג שלושים יום קודם החג, כיון שכל עיקר התקנה היתה רק בבית הועד [שכך הובא בירושלמי ובתוספתא, 'שואלין בהלכות פסח בפסח וכו' בבית הועד שואלין ל' יום'], ועכשיו אין לנו בית הועד, כמו שכתב הרמ"א בחו"מ (סימן יד סעי' א בהג"ה ), אלא שבהמשך הדברים דחה סברא זו וכתב שבכל מקום שיש תלמידים מקשיבים נחשב הוא בית הועד. ובשו"ת ברית אברהם (אשכנזי סימן ע) אכן כתב טעם זה שאין אנו דורשים שלושים יום, כיון שאין נתקנה תקנה זו אלא בבית הועד, ודי במה שדורשין שבת אחת קודם החג [אמנם ראה בביה"ל ד"ה שואלין שהביא דברי החק יעקב וכתב שהאליה רבה דחה את דבריו, שלא מצאנו בש"ס בבלי שהביאו להאי מימרא כך וסייע לו מדברי הבה"ג, וסיים הביה"ל שעל כל פנים בבית המדרש בחבורות בודאי יש חיוב ללמוד ל' יום קודם].
האם לימוד הלכות יום טוב 'שלושים ים קודם החג' הוא כלימוד הלכות החג, או כלימוד מסכת 'בבא קמא'?
בספר מעדני שלמה (עמ' א) מובא ששאל את הגרש"ז אויערבך, האם יוצא ידי חובת 'שואלים בהלכות החג שלושים יום קודם החג', רק בלימוד הלכות פסח, או גם בלימוד הלכות יו"ט?
ונימוקו שלכאורה תלוי דין זה במחלוקת הראשונים, האם קיים דין זה אף בחג השבועות, או רק בפסח וסוכות שהלכותיהן מרובות, שהרי לדעה שגם בחג השבועות יש דין זה של 'שלושים יום קודם החג', מה יש ללמוד ל' יום בהלכות חג השבועות הרי אין אלא הלכות מועטות השייכות לחג השבועות ובעיקר ההלכות שייכים בו הם הלכות יום טוב, אלא על כרחך שגם בלימוד הלכות יום טוב אפשר לצאת ידי הלכה זו, וה"ה לשאר ימים טובים שאפשר לצאת בלימוד הלכות יום טוב, ידי ההלכה של 'שלושים יום קודם החג'.
והביא שהגרש"ז אויערבך ענה, שפשיטא שבפסח לא יוצאים ידי חובת 'שלושים יום קודם החג' רק בלימוד הלכות יום טוב, אלא צריך לעסוק גם בלימוד ההלכות השייכות לחג עצמו, אלא שנכלל בדין זה לעסוק גם בהלכות יו"ט כדי שידע כיצד לנהוג ביום טוב עצמו. והוסיף הגרש"ז אויערבך, שאין לומר שכיון שהלכות יום טוב שייכות לכל יו"ט ולא רק ליו"ט מסויים שלפניו, שלכך לימוד הלכות אלו יחשב כלימוד מסכת 'בבא קמא' לגבי החג, ולא כהלכות החג, אלא צריך לברר בכלל הלכות כל חג גם את הלכות יום טוב, ונכלל בלימוד של 'שלושים יום קודם החג דורשין בהלכות החג'.
'שלושים יום לאחר החג' שהונהג בקלם!
מצד ההלכה יש 'שלושים יום קודם החג', ובקלם חדשו שיש גם 'שלושים יום שאחר החג', ונצטט מדברי רבי דניאל מקלם זצ"ל שהביאם הגאון רבי נתן ויכטפוגל זצ"ל: ידועים דברי הלוצאטו בספרו דרך ה' מה שכתב בענין המועדים, דהוא להאיר האור המאיר בימים ההם בכל חג וחג והשפעתו והאור המיוחד שבו. וביאר עוד בזה מרן ר' דניאל זצ"ל, דהאור הגדול של החג הוא כשמש המאירה בכל תוקפה והיינו בחצי היום, דהנה תחילת זריחתה בבוקר, תוקפה בחצי היום, ומאז משתחלש אורה עד שקיעתה, וכך עלינו לראות את השפעת האור של החג, שלושים יום קודם הרגל דורשים בהלכות הרגל [עי' שו"ע או"ח סי' תכ"ט ובמ"ב סק"א] וזה תחילת זריחת אור החג, ובתוקפה בחג עצמו, וכן שלושים יום אחר החג שאט אט מסתלק האור הגדול של החג.