הרב צבי וינברג
"וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ…" (דברים ד', י"ט)
מובא ב'מדרש אגדה' (בובר – דברים ד, יט) "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש" – "שעדיין לא ראו שמש ולא ירח מפני שהענן מקיף אותם, אמר להם משה עתידים אתם לראות שמש וירח ואל תחשבו שהם אלוהות, אלא הקב"ה בראם להאיר על הארץ".
וכ"כ ב'רבינו בחיי' (שמות י"ב, ב') בשם רבינו חננאל ז"ל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היה הענן מכסה אותם ביום ועמוד האש לילה, ולא ראו שמש ביום ולא ירח בלילה.
והוא שאמר הכתוב (נחמיה ט', י"ט): "ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחותם בדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם", ומהיכן היו קובעים חדשים על פי ראיית הלבנה, אלא בודאי עיקר המצוה בכתוב על פי החשבון, ע"כ.
(קב ונקי)