הרבצת התורה ומסירת ההוראה לא פסקה אצלו עד לחודשים האחרונים עלי אדמות. בהגיעו לגיל מאה שנה, אמר לי כי רצונו לשוחח עמי דבר מה, כשבאתי אליו אמר לי כך: מסתפקני, האם ראוי כי אמשיך בהרבצת תורה והוראה, לאחר גיל מאה שנה, או שיש לחוש, כי הכוחות נחלשים, ואין ראוי לעסוק בדברים כה יקרים. כשאין כוחותי בשלמותם.
השבתי לאאמו"ר: כי עליו להמשיך ביתר שאת ועוז. כיון שלימוד התורה והרבצתה, הם הנותנים כח ואריכות ימים. הוספתי לו, שהנה אמרו חז"ל: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", 'לכאן' הוא בגימטריא 101 משמע שגם לאחר גיל מאה, יהיה תלמודו בידו.
עוד הוספתי, כי נתינת צדקה וקיום הרבה מצוות נעשים ביד. אך לימוד התורה נעשה במח, בלב ובפה. אולם המלמד לאחרים, הרי הוא כמוסר מיד ליד, ולכן כתיב "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ה' ביד משה". כיון שמסרה מידו לידיהם של ישראל.
ברכתי באותו מעמד את אאמו"ר שיזכה גם כשבא לכאן לשנתו המאה ואחת שיהיה תלמודו בידו, להמשיך במסירתו מידו לידיהם של ישראל.
זאת ועוד. כאשר הרב בקי ומסודר בתלמודו, הרי הוא כמונח בידו. ויוכל להמשיך וללמד ולמסור תורתו מידו לידיהם של תלמידיו. זכורני, שהוא שמח ונתרגש מאז ואף נשקני על ראשי.
מעולם לא שמעתיו לדבר על אדם שלישי
כל הליכותיו היו עבורנו 'ספר מוסר' חי. מעולם לא שמעתיו לדבר על אדם שלישי ולספר בגנות מישהו, המושג של לדבר לשוה"ר לא נכנס אצלנו הביתה מעולם, אני מעיד על אאמו"ר מיום שהכרתיו, שלא היה לו אפילו הרהור של לשה"ר, כל פעם היה מלמד זכות באופן נפלא על כל אדם ואדם. אווירה טהורה של דברי תורה וקדושה היתה שוררת תמיד בביתנו
(מתוך הספר רב רבנן)
קרא עוד
לא נמצאו פוסטים