בערב ראש השנה נסעתי עם בניי ל'הר המנוחות' להתפלל בקברי צדיקים כנהוג. בדרך התחייך לו בני בן השנתיים בהנאה, לשאלתי: 'מה משמח אותך?' – שלף כיפה מכיסו ואמר כי הביא את הכיפה עבור 'כל הנערים'…
הסברתי לו ש'כל הנערים' עושים בשמחת תורה, ועכשיו זה ערב ראש השנה. אך הוא נשאר בשלו שמח וטוב לב.
בצאתנו מ'הר המנוחות' פנה אלי יהודי שהגיע להשתטח על קבר אמו ושאל בנימה מתנצלת אם במקרה יש ברשותי כיפה פנויה עבורו, בהסבירו כי כיפתו נעלמה מכיסו. שאלתי את בני אם מוכן הוא לתת את הכיפה ליהודי, ובאופן מפתיע נאות בני לתת את הכיפה בחפץ לב, ללא כל סירוב, כאילו משמים שלחו עמו כיפה עבור אדם זה…
שיתפתי את האדון באופן הגעת הכיפה לכיס הילד, כביכול בערמה, והלה מרוב התרגשות הבטיח להשתמש בכיפה הזו לאורך שנים…
בעל המעשה: מ.ר.
קוד סודי בהשגחה פרטית
הגענו לדירה מצויינת שהוצעה עבורנו בעיר צפת. באמצע הסעודה ניגשנו להוציא דבר מה מהחדר, ומצאנו כי הדלת ננעלה. הסתבר שלדלת נעילה עם קוד, וברגע שהדלת נסגרת אין אפשרות לפתוח בלעדי הקוד, וכעת כל הבגדים והחבילות ננעלו בתוך החדר.
נותרנו נעולים מחוץ לדלת חדר השינה ללא אפשרות גישה לחפצים הכרחיים. הודינו לה' שהאוכל מחוץ לחדר וכן שאנו כבר לבושים בבגדי השבת, מה שמאפשר לנו לצאת מהבית מחר לבית הכנסת, וכך מצאנו נקודות טובות בכל דבר לשבח ולהודות לה'.
סיימנו את הסעודה בחדווה, וניגשתי לבניין השכן להשתתף בשמחת 'שלום זכר' לנכדו. ב'שלום זכר' יצא שסיפרתי לו על הדלת שננעלה עם קוד. חתנו, שהוא בעל השמחה, בדיוק שמע ואמר: "אל דאגה! תיכף אבוא ואפתח לך את הדלת!"
"מניין לך הקוד, הלוא אתה גר שנים רבות בעיר רחוקה?!" שאלתי בסקרנות. התברר ששנים רבות עוד בימי בחרותו שימש כאיש אחזקה של הבית, והקוד עדיין חרוט היטב בזיכרונו. הוא ליווה אותי לדירה בתקווה גדולה שלא שינו מאז את הקוד, והדלת אכן נפתחה.
הודיתי לו בחום ובהתרגשות על ההשגחה הפרטית שה' זימן דרכו. בעל השמחה מצדו נענה לעומתי ואמר: "צא והתבונן עד כמה השגחתו של ה' מגעת, כיצד תכנן ה' את הכל לפרטי פרטים ושם בליבי לקיים את ה'שלום זכר' בבית חמי – מי יודע אם לא כדי לחלץ אתכם ממיצר, שתהיה לכם השבת לעונג!
בעל המעשה: ה.ה.
(מכתבים שפורסמו במדור 'השגחה פרטית' בגיליון 'טיב הקהילה' בראשית תשע"ו)