יום חמישי כ"ה באייר תשע"ט
ב'ביטול רשות' – שני אנשים או יותר אינם נחשבים כאורחים לגבי 'מארֵח' אחד!
כפי שלמדנו, אם אחד מדיירי החצר לא נתן פת עבור 'עירוב החצרות', בטֵל כל העירוב, אך הוא יכול, לחילופין, 'לבטֵל את רשותו' לגבי דיירי החצר האחרים, ובכך הוא מסלק את עצמו מרשותו, והיא נכנסת לחזקת שאר דיירי החצר. ואף הוא עצמו רשאי לטלטל חפצים על סמך ביטול הרשות והעירוב, משום שעל ידי ביטול הרשות הוא נחשב כאורֵח בעלמא.
וכמו כן, אם שניים מדיירי החצר או יותר לא השתתפו בפת העירוב – יכולים הם לבטל את רשותם לגבי שאר דיירי החצר; ברם, באופן זה אין מבַטלי הרשות נחשבים כאורחים בחצר, כיון שהם רבים; ולכן, להם עצמם אסור לטלטל בחצר ובבתים על סמך העירוב. וראה תקציר לאתמול בנוגע לתוכן הביטול – אימתי מועיל הביטול לחצר בלבד, ואימתי מועיל גם לביתו של המבַטל.
[שו"ע שפ, ד, משנ"ב יז ו־כ, ושעה"צ טז]
כיצד ניתן להחשיב בתים וחצר משותפת לרשות של אדם אחד ללא 'עירוב חצרות'?
בהמשך לאמוּר: 'ביטול רשות' אפשרי גם בכיוון ההפוך – שכל דיירי החצר מבטלים את רשותם לאחד מדיירי החצר אשר לא נתן פת עבור 'עירוב החצרות', ואזי נחשבים כל הבתים והחצר כרשותו של דייר זה, ורשות השייכת ליחיד אינה טעונה עירוב חצרות, וממילא רשאי הוא לטלטל בבתים ובחצר כאוות נפשו; אך גם באופן זה, המבַטלים אינם נחשבים כאורחים, כיון שהם רבים, וכנ"ל, ולכן להם עצמם אסור לטלטל על סמך ביטול הרשות.
וכמו כן, חצר שדרים בה שני אנשים בלבד, ולא עירבו זה עם זה – האחד יכול לבטל את רשותו לחבירו, ואזי נחשבים הבתים והחצר כרשותו של חבירו, ואינו צריך עירוב; אך המבַטל עצמו אינו נחשב כאורח, כיון שהוא יחיד מול יחיד, ואסור לו לטלטל על סמך ביטול הרשות. וראה להלן.
[שו"ע שפ, ד, ומשנ"ב יד, טו ו־כב]
ה'מבַטל את רשותו' – מדוע החשיבוהו כאורֵח רק בתנאים מסוימים?
בהמשך לאמוּר: כללו של דבר – לא החשיבו חכמינו ז"ל את בעל הבית ה'מבַטל את רשותו' כאורֵח, כי אם באופן שהוא יחיד המבטל רשותו לגבי רבים. ויש שכתב בטעם הדבר, כי רק באופן זה לא ניכר שבאמת איננו אורח אלא דייר בחצר. ויש חולקים וסוברים שיחיד המבטל את רשותו לגבי יחיד נחשב כאורח. ורבים הדרים בבית אחד – נחלקו הפוסקים אם נחשבים לעניין זה כרבים או כיחיד.
במה דברים אמורים? במבַטל את רשותו, אשר ביתו, וחלקו היחסי בחצר, נותרים ברשותו מבחינה ממונית גם לאחר הביטול, ולכן לא החשיבוהו כאורח אלא בתנאים מסוימים. אולם, אורחים ממש, שאין להם בית בחצר והם מתארחים אצל אחד מדיירי החצר בשבת – דינם כאורח אף כשהם רבים המתארחים אצל יחיד.
[שו"ע שפ, ד, משנ"ב יח, שעה"צ יד, וביה"ל ד"ה והוא; ביאורים ומוספים דרשו, 16 ו־19]