סיפר הרב אהרן וסרמן, תלמיד ישיבת קישינוב:
"כשהגעתי לקישינוב בשנת תרפ"א, נכנסתי לבית הכנסת של החייטים שברחוב צ'יאסובני. פגש אותי יהודי זקן ופנה אלי באומרו: 'הכרת פניך מעידה שהנך לומד בישיבה, אם כן הואל נא ללמוד עמי פסוק בחומש…'
"אני לתומי חשבתי: מי יודע? יכול להיות יהודי זקן שלא למד תורה… ריחמתי עליו והסכמתי.
"הוא הוציא חומש בראשית ופתח בפרשת וירא. אני התחלתי לקרוא במהירות 'וירא אליו ד"… רציתי להראות לו שאני יודע. אולם הוא ביקשני שלא אמהר, ושאלמד אתו לאט לאט.
"התחלתי שוב: 'וירא אליו ד"… ותירגמתי לו: השי"ת הראה עצמו לאברהם…
"והוא התחיל ללעוס את הדברים: 'כך? כך? דער הויבערשטער האט זיך באוויזען צו אברם? – ד' נגלה לאברם?'… וחזר על זה מספר פעמים בכוונה ובהתלהבות עצומה.
"אני הסתכלתי עליו ברחמנות. נעבעך, יהודי זקן כזה שומע פעם ראשונה פסוק בחומש…
"אחרי כן סגר את החומש ואמר לי: 'תודה, בשבילי מספיק היום רק פסוק אחד'.
"אחרי כן נודע לי שהיה זה רבי זיידל שו"ב זצ"ל, איש חסיד מפורסם, שכך דרכו בקודש, ללמוד פסוק תורה מפי ילדים שלא טעמו עדיין טעם חטא, משום שהתורה היוצאת מפיהם הרך בקדושה ובטהרה הרי היא כאילו קיבלה מסיני"…
(מתוך הספר 'ישיבת קישינוב', הובא במוסף שב"ק לך לך תשס"ב)