סיפר מרן רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל: "ישבתי בסוכתו של מורי ורבי, רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, ראש ישיבת 'עץ חיים' ומחבר ספרי 'אבן האזל', והנה נכנס לסוכה הגה"צ רבי לייב חסמן זצ"ל, מנהלה הרוחני של ישיבת חברון. רבי לייב רצה לקיים מצוות 'מקביל פני רבו ברגל'. הוא התיישב למספר שניות לפני רבי איסר זלמן, אמר 'חג שמח' ויצא החוצה"…
האגדה מספרת שאברך אחד נקש על דלת ביתו של אחד מגדולי דורינו. הגאון שליט"א פתח את הדלת ושאל את האברך למבוקשו.
"באתי להקביל את פני הרב ברגל", השיב האברך.
"כבר קיימת את המצוה", אמר אותו גדול בתורה, הושיט את ידו בחיוך וסגר את הדלת…
• • •
לראש ישיבת 'שער הגמרא' ישנם מאות תלמידים, שמגיעים לסוכתו בכל שנה באדיקות. בערב חג סוכות אחד החליט ראש הישיבה שאת חג הסוכות הקרוב הוא מקדיש אך ורק לחוג משפחתו הקרוב, בניו ונכדיו הרבים. בישיבה נתלתה מודעה ובה הודיע ראש הישיבה שהפעם הוא מוחל על קיום מצות 'מקביל פני רבו ברגל' ומבקשים מהציבור לא להגיע.
מה דעתכם, האם ראש הישיבה יכול למחול על המצווה ולוותר עליה?
גברת כהן רוצה בכל מאודה לקיים את מצות הקבלת פני הרב. היא ובעלה מתייעצים בכל השנה עם הרב לוי והיא רוצה לדעת: האם אשה בכלל דין הקבלת פני הרב?
ובכלל, באיזה אופן צריך לקבל פני הרב? האם מחובת המצוה לשמוע ממנו דברי תורה בזמן הקבלת פניו? האם החיוב הוא להקביל דוקא פני רבו המובהק? האם אפשר לקיים מצוה זו בזמן "תוספת יום טוב" בשעה שהרב עדיין לא קיבל על עצמו את יום טוב?
כל דבר טוב מתחיל, כמובן, מהגמרא הקדושה והאהובה שלנו. הגמרא במסכת ראש השנה (טז, ב) אומרת: "אמר ר' יצחק, חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר "מדוע וכו' לא חדש ולא שבת" וגו', מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל, עכ"ל.
כוונת הגמרא היא לסיפור באשה השונמית, שבנה נפטר והיא אצה רצה אל אלישע הנביא. בעלה אמר לה: "מַדּוּעַ אתי אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת". האשה השונמית הלכה בקביעות להקביל את פניו של איש האלוקים אלישע, ומכאן דורשים חכמינו שישנה חובה להקביל את פני הרב בחג.
הריטב"א תמה: אם בעלה של השונמית שאלה מדוע היא הולכת לאלישע, והרי לא שבת היום ולא חודש, אם כן, משמעות הדבר שאשתו הקבילה את פני אלישע בשבתות ובראשי חודשים, ומדוע אמר רבי יצחק שצריך להגיע אל הרב בחג?
ומתרץ הריטב"א: "רבי יצחק תפס קצה האחרון, כי הקבלה היא בכל תלמיד כפי קירובו לרבו, שאם הוא בעיר, הוא חייב לראותו בכל יום, ואם הרב הוא מחוץ לעיר במקום קרוב, צריך לבקרו פעם אחת בשבוע או בחודש, וזהו שאמר "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת יש משעה שראית אותו, ואם הוא במקום רחוק יש לך לראותו פעם אחת ברגל", ולא הוצרך רבי יצחק להזהיר אלא למי שרבו נמצא במקום רחוק שלא יתעצל לראותו, ושבת כולל גם יום טוב".
נמצא לדברי הריטב"א (וכך סובר גם רבנו חננאל), שהבני ברקים והירושלמים צריכים לבקר את גדולי הדור שבעירם כל יום, ורק אלו שמתגוררים רחוק יותר, צריכים לראות את פניהם בראש חודש או בחגים.
מדוע צריך לבקר את הרב?
מדוע צריך לבקר את הרב במועדים ובימים טובים? מה הענין בזה?
רבינו ה'נודע ביהודה' (תניינא או"ח צ"ד) מסביר, ש"בשבת וחדש ובמועדים יש בהם תוספת קדושה, שהרי יש בו קרבן מוסף, לכן יש מצוה לקבל פני רבו, שגם על הרב ניתווסף אז שפע להשפיע על תלמידו".
למדנו מדבריו שהקבלת פני הרב ברגל נועדה כדי לקבל שפע מהרב. (הנודע ביהודה כתב בהמשך תשובתו כי בזמן הזה, שאין בית המקדש קיים, אין חיוב להקביל את פני רבו ברגל כדי שלא יהיה כבוד רבו גדול מכבוד השכינה, אשר אנו לא באים לבקר בהיכלה בזמן הרגל. מדבריו עולה שאכן חיוב הקבלת פני הרב הוא כדי לספוג שפע ממנו. אך מכיון והרב מתכבד בכך, יש בדבר גם משום כבוד הרב. ובזה אנו מראים שכבוד הרב והשפעותיו עדיפות לנו על כבוד השכינה, וההשפעות שאנו יכולים לספוג מעליה אל מקום הכותל המערבי, שהשכינה לא זזה משם לעולם, וכפי שכתב הנודע ביהודה בהמשך דבריו שם. הנושא ארוך, וראו בספרי 'ויאמר שמואל' בענין).
מדברי הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה ה, ז) נראה שסבר שחיוב זה הוא מדיני כבודו של הרב. הרמב"ם הביא חיוב זה של הקבלת פני הרב ברגל כחלק מפרק ההלכות העוסקות כולם בהלכות כבוד רבו.
הפני יהושע שואל, מדוע האשה השונמית היתה צריכה לראות פני אלישע בחדש ושבת, והרי נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן?
ומתרץ הפני יהושע שמצוה זו היא מצוה תמידית, ובאמת על התלמיד להקביל את פני רבו בכל שעה, אלא שאי אפשר לעשות זאת משום ביטול מלאכה, כפי שנלמד מהפסוק "אפס לא יהיה בך אביון", שאדם צריך לעסוק בפרנסתו, ורק בזמן שהעם בטל ממלאכה צריך ללכת אל הרב. וכתב הפני יהושע: "ואמנם מעיקר הדין אף בנשים לא שייך כלל דין זה, כיון דנשים אינם חייבות בתלמוד תורה. אך כיון שהפסוק נכתב על השונמית, שהלכה לאלישע שהיה נביא והיתה תדיר אצלו והכירה במעשיו שהיה איש קדוש, לכן הצריכה לילך להקביל פניו".
למדנו מדבריו שיסוד חיוב הקבלת פני רבו ברגל הוא משום מצוות תלמוד תורה, שאדם המצוי אצל רבו יחכים מתורתו ומהנהגות 'גדולה שימושה יותר מלימודה' שלו.
גם הפרי מגדים כתב שמצוה להקביל פני רבו "שמא ישמע ממנו איזה דבר תורה". וכן המשנה ברורה העתיק את דבריו וכתב: "אף בחול ישנה מצוה להקביל פני רבו, שאף שאין חיוב להקביל את פניו בחול, מכל מקום ישנה מצוה, שמא ישמע ממנו איזה דבר תורה".
נמצאנו למדים שישנם שלושה גדרים וטעמים בחיוב קבלת פני הרב: א) משום כבוד הרב. ב) מדין מצות תלמוד תורה. ג) כדי לקבל השפעות מרוממות הרב. לכאורה, ישנן השלכות הלכתיות, העולות מתוך טעמי המצוה.
האם ראש הישיבה יכול למחול על המצווה, לוותר עליה ולהודיע לתלמידיו שלא יבקרוהו בסוכתו?
לכאורה, לפי טעם הרמב"ם שהקבלת פני הרב הוא משום כבוד הרב, אם כן רב שמחל על כבודו כבודו מחול, ומחילתו תעזור לו לסגור את סוכתו בפני המבקרים הרבים. אך לטעמים האחרים, של תלמוד תורה והשפעת הרב, מנין שמותר לרב שלא ללמד את הרוצים לקבל ממנו חכמה והשפעות טובות?!
כמו כן, אם עניין הקבלת פני הרב הוא כדי לזכות ולקבל ממנו השפעות רוחניות, אזי גם אשה שאינה מחויבת במצות תלמוד תורה היא בכלל זה, והנה, הבה ונארגן נסיעות נשים לביקורי חג בסוכותיהם של גדולי התורה והיראה…
עוד הבדל משמעותי ישנו בין הטעמים. הנודע ביהודה עצמו סובר שבזמן הזה, כשבית המקדש נחרב, לא חייבים להקביל את פני הרב בחג. לדעתו, לא ראוי שכבוד הרב שבאים לקבל פניו, יהיה גדול מכבוד השכינה, שלא באים לקבל פניה במקום המקדש. טעמו זה שייך לכאורה דוקא אם מטרת ההקבלה היא לכבד את הרב או לקבל השפעות רוחניות ממנו, שבזה הוא שייך גם במקום המקדש. אך אם זאת מצות תלמוד תורה, לבוא ולשמוע מהרב דברי תורה, הרי פשוט שצריך ללכת להשתלם בתורה מרבו גם בימינו, ומצות תלמוד תורה אינה קשורה לבניין בית המקדש.
דבר נוסף, אם צריך להקביל את פני הרב כדי לשמוע ממנו דברי תורה, אם כן עלינו להגיע לרב ולשים את אזנינו כאפרכסת ולשמוע ממנו דברי תורה. אך אם תועלתו לכבד הרב או לקבל השפעתו, יתכן ומספיק ביקור חטוף ואמירת "חג שמח" בלבד. ואכן, כפי שקראנו בתחילת המאמר, סברו גדולי ישראל, וכך סבר גם מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שמספיק לבקר את הרב לרגע אחד, לכבדו בעצם בואנו ולהיפרד ממנו בברכה ובשלום…
הגאון רבי בצלאל שטרן זצ"ל בספרו הנודע בשו"ת בצל החכמה, הביא את דברי הספר חסידים שכתב: "חייב אדם ללמוד לבנותיו את המצוות וכו' כדי לעשות ולהיזהר במצוות וכו', והשונמית הולכת ושומעת הדרשה מפי אלישע, שהרי אמר מדוע את הולכת אליו היום, לא שבת מכלל דבחדש ושבת הולכת". כתב על כך הגר"ב שטרן זצ"ל שמדברי הספר חסידים אנו למדים שחיוב זה הוא משום לימוד ההלכות. הוא הסמיך על כך את דברי חז"ל במסכת מגילה שמשה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח עצרת בעצרת. והיינו להודיע חוקים ותורות. וציין להעמק שאלה שכתב כך, וכדבריו אלו כתב גם הרבי מצאנז זצ"ל בשו"ת דברי יציב. ומנגד ציין לדברי רש"י (חגיגה ג, א ד"ה להקביל) שכתב: "יום טוב היה וחייב אדם לכבד רבו בהקבלת פניו", עכ"ל. הרי שסבר רש"י שחיוב זה הינו מדין כבוד רבו, ולא כדי ללמוד תורה מהרב בשעת הביקור.
האם צריך לבקר בימינו את הרב שלנו?
הנודע ביהודה (או"ח צ"ד) הביא את שאלת הגאון רבי יהושע ברלין זצ"ל שהקשה מדוע הטור והשולחן ערוך השמיטו את החיוב להקביל פני רבו ברגל.
תירץ הנודע ביהודה שמצות קבלת פני רבו ברגל היא כמו מצות קבלת פני השכינה ברגל, אך אי אפשר לחייב אותנו בקבלת פני רבו יותר מקבלת פני השכינה, כפי הנאמר במסכת קידושין (דף לג ב) ש"לא יהיה כבוד רבו מרובה מכבוד שמים". בזמן המקדש, שהיתה מצוה של ראיית פנים בעזרה, אז נוהגת גם מצות קבלת פני רבו ברגל, אבל בזמן הזה שאין בית המקדש ולא מקריבים קרבן הקרבת החגיגה, ואי אפשר לקבל פני השכינה, שוב אין מצוה של קבלת פני רבו, כדי שלא יהיה כבוד רבו מרובה מכבוד שמים. ור' יצחק שאמר שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, דיבר רק על הזמן שבית המקדש היה קיים, וכן לעתיד כשיבנה המקדש, אבל בימינו, כל עוד לא נבנה בית המקדש, לא חייבים בקבלת פני הרב. והרמב"ם שהביא אף ההלכות שנהגו בזמן המקדש, הביא גם מצות קבלת פני רבו ברגל, אבל הטור והשולחן ערוך, המביאים רק מה שנוהג בזמן הזה, השמיטו את מצות קבלת פני רבו.
רבים מהאחרונים הקשו בעוז על דברי הנודע ביהודה, והוכיחו ממקומות רבים בגמרא, בהם נראה שהתלמידים הלכו להקביל את פני רבם בחג. המלבי"ם סבור שאדרבה, כעת כשאין בית מקדש ולא מקבילים את פני השכינה בבית המקדש, ישנו חיוב כפול ומכופל לראות ולהקביל את פני הרב.
כדאי לקרוא את דבריו המעניינים של המלבי"ם, הכותב כך: "מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת". כי היה מנהגם ללכת אל איש האלוקים בחודש ובשבת, שכמו שצוה ה' על העליה ברגל ללמד שם דרכי ה' מפי הכהנים ולהמשיך עליו שפע קדושה מהשוכן בבית הנבחר, והיה מן הראוי שיעלו גם בחודש ושבת וכמו שיהיה לעתיד לבא, שכתוב: "והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות", רק שבזמן הזה, שהוא דבר שאי אפשר, היו הולכים בחדש ושבת אצל הנביא שעליו ה' שוכן כדוגמת שישכון במקדש א-ל, וממנו ילמדו דרכי ה' ויקבלו שפע קדושה וברכה, ובמועד היו עולים לרגל למקדש הגדול, ולכן הזכיר רק חודש ושבת לבד. וחז"ל הוציאו מזה שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל, כי בזמן הזה שאין בית המקדש, תהיה קבלת פני רבו במקום עליה לרגל. והגם שבחדש ושבת אין חיוב כיון שאין בו חיוב עליה לרגל, אך במועד יש חיוב בדבר, כיון שהתחייב לעלות לרגל, ומפסוק הזה למדנו שקבלת פני הרב הוא כמקבל פני שכינה במקדש".
בספרי 'ויאמר שמואל', חידשתי שאפילו אם אכן אין צריך להקביל פני רבו ברגל, חוץ מגדול הדור ונשיאו, משום שאם צריך להקביל את פני הרב בחג משום כבוד רבו, זהו דוקא ברב מובהק, ובימינו כמעט ואין בנמצא אדם שלימד אותו רב מובהק שרוב תורתו ממנו. ואם נאמר שטעם המצוה הוא משום מצות תלמוד תורה, שהרב יוסיף לו בתורה. נראה שזה היה דוקא בזמן חז"ל, בהם הרב היה מוסר התורה והיה אפשר לשמוע משמועותיו דברי הלכה חדשים וחשובים, שלא נדפסו עד כה, כיון שבזמנם היה אסור להדפיס ולכתוב התורה שבעל פה, עד שבא רבינו יהודה הנשיא והתיר זאת. וחלק ממסירת התורה נעוצה היתה בהסתופפות בהיכלי הרבנים ובשמיעת האוזן לדבריהם. אך היום שהתורה ניתנה להיכתב וכל דבר, הקטן והגדול, כבר נפסק והובא בספרים, ורק צריך לבוא לחפשם ולעיין בהם. לכן אין צריך להקביל פני הרב ברגל. וגם לענין קבלת השפעה מהרב בזמן המועד אולי כיום, בעוונותינו הרבים, מי יאמר שהוא מקבל השפעות ומי יאמר אמסור השפעותי לתלמידי. ואולי לכן השמיטו הטור והשולחן ערוך את המצוה זו.
הגר"ח קניבסקי: "וכי האשה השונמית דיברה בלימוד עם אלישע?"
בחול המועד סוכות תשס"ה זכיתי להקביל פני מורי ורבי הגר"ח קניבסקי שליט"א בסוכתו. כידוע, מגיעים מאות אנשים בכל יום לר' חיים, ומרן שליט"א יושב בסוכתו ומקבל את כולם בסבר פנים יפות. שאלתיו האם יוצאים ידי חובת מצוה זו בברכת "חג שמח", וללא שמיעת דברי תורה, ואמרתי לרבינו שליט"א שלדעתי תלוי הדבר בטעמי מצוה זו, כפי שכתבנו. הגיב מרן שליט"א ואמר: "וכי האשה השונמית דיברה בלימוד עם אלישע?… הלא בודאי שבאה רק לומר "אַ גוט יום-טוב" ותו לא"…
שאלתי האם רב יכול למחול שלא יקבילו פניו, והשיב הגר"ח: "מסתבר שאי אפשר להכריחו לקבל אנשים. וכי הרב חייב לקבל את כל המגיעים אליו?" הוספתי לשאול שאם נאמר שצריך להקביל את פני הרב כדי ללמוד ממנו תורה, אם כן הרי כל יהודי מחויב ללמד אחרים תורה. ואמר הגר"ח: "שילכו לרבנים אחרים".
שאלתיו עוד מספר שאלות בענין, וכשסיימתי וקיבלתי תשובות אמר לי מרן שליט"א, ששמע בשם החתם סופר לתרץ על הקושיה הנודעת מדוע אמר בעלה של השונמית "לא חדש ולא שבת" ולא אמר "לא רגל", וכן כיצד הוכיחו מהאשה השונמית על הקבלת פני הרב ולא על שבת. ואמר הגר"ח שאומרים שהחתם סופר השיב על כך, שמאחר שאשה אינה יכולה להגיע אל הרב יחד עם האנשים, משום חשש עירבוביה עם הגברים, לכן היתה האשה מגיעה אליו רק בחדש ושבת, שאז האנשים אינם נמצאים, שהרי הגברים באים לבקר את הרב רק בחג… ועניתי ואמרתי לרבינו שליט"א ששמעתי תירוץ זה בשם הרבי ר' העשל ז"ל.
והנה עוד שני טעמים יפים למצוה זו: בספר עיון יעקב על העין יעקב כתב, שטעם מצות הקבלת פני הרב ברגל הוא מדין דקבלת פני רבו כקבלת פני השכינה. ובספר שפתי חכמים כתב שהוא משום שמחת יום טוב. שהרב שמח לראות פני תלמידו, והתלמיד שמח לראות פני הרב, וכאשר שניהם משוחחים בדברי תורה ואין שמחה כהתרת הספיקות, הרי אין שמחת חג גדולה מזו…
4/266