טעם אחר: על פי המדרש: "לא היו ימים טובים לישראל וכו', כי כל הימים שהיה בהם צרה יהיה נהפך לששון ולשמחה וליו"ט", וכן כתבו: "עוד חזון למועד", ר"ל שבת חזון יהיה ליום טוב גדול וע"כ נקרא על שם הנחמות" (ספר מטעמים ענין שבת כ"א בשם דברי שלום).

טעם אחר: לפי שהחודש הזה חציו זעם וחציו נחמה על כן נקרא שבת חזון, "חזון" ר"ת 'חציו זעם וחציו נחמה' לומר, שעוד ינחם אותנו ה' (מטעמים שם כ"ב בשם ש"י).

'שבת השחורה'

יש שקוראים לשבת זו 'שבת השחורה', והטעם: לפי שיש בה מנהגי אבלות או כעין אבלות (לוח דבר בעתו חודש אב).

טעימת האוכל שיש בו בשר לפני שבת

יש אומרים שבערב שבת חזון אין לטעום ממאכלי הבשר כדי לבדוק טעמם, אפילו אכילה מועטת (לקט יושר עמוד 110, הגריש"א הליכות והנהגות בין המצרים עמוד 11), ויש אומרים שלטעום שרי, רק שלא יבלע את מה שטועם מן התבשיל, כיון שהמנהג הוא שלא לאכול בשר בתשעת הימים (שש"כ ח"במב סא, הגריש"א בהליכות והנהגות בין המצרים עמוד 11, שו"ת רבבות אפרים ח"א שס"ז). ויש אומרים שהרגיל לטעום בכל ערב שבת שרי, והטעם: כיון שטעימה זו אינה לשם הנאה אלא משום "טועמיה חיים זכו" כמבואר בשער הכוונות (דף ס"ב) "דהוי כמכין סעודה למלך שטועם התבשילים אם הם טובים וזה סוד 'טועמיה חיים זכו'" (מקור חיים תקנ"א ט', אור לציון פרק כ"ו ה' ד').

זמן לבישת בגדי שבת

יש אומרים שאפשר ללבוש בגדי שבת מחצות היום (הגריש"א, בקרא עלי מועד פרק ד' הערה י"ט בשם מג"א). והטעם מחצות: לפי שמחצות יש כבר הארה של שבת (נטעי גבריאל בין המיצרים פרק מ"ה הערה י"א), ויש אומרים ממנחה קטנה (הגרנ"ק קרא עלי מועד פרק ד' הערה י"ט), ויש אומרים: שלא ילבש אלא סמוך לשבת (שש"כ פרק מ"ב נ"ו).

זמן הורדת הבגדים במוצ"ש חזון

יש אומרים: שאין חיוב להוריד את בגדי שבת מיד במוצ"ש (הגריש"א, בקרא עלי מועד פרק ד' הערה י"ח), אך מי שהוריד החליפה ראוי שיחזור וילבש בגדי יום חול, ואם אינו יכול מותר לו לחזור ולבוש את החליפה של שבת אף במוצ"ש עד השינה (קונטרס יום השבת ח"א ע"ב). ויש אומרים: שיש להוריד מיד במוצ"ש (שש"כ פרק מ"ב נ"ו).

ניגון לכה דודי

יש הנוהגים לשיר את הפיוט "לכה דודי" במנגינה של "איכה", ויש שנהגו: לשיר במנגינה של קינת "אלי ציון", הנאמרת בסיום קינות של תשעה באב (מנהגי פרנקפורט).

ויש שלא נהגו כן, והטעם: כדי שלא להראות אבלות בפרהסיא בשבת (דרכי חיים ושלום).

קריאת התורה

פרשת דברים לפני תשעה באב: לעולם פרשת דברים לפני תשעה באב (שו"ע תכ"ח ד'), והטעם: כדי לקרוא בתוכחותיו של משה קודם תשעה באב. ומפטירים ב"חזון" כדי לקרוא בתוכחותיו של ישעיה על החורבן (ביאור הלכה תכח ד ד"ה טוב).

טעם אחר: כדי שיקראו (דברים א' י"ב) "איכה אשא לבדי" ויפטירו ב"חזון" (ישעיה א', א') "איכה היתה לזונה" (סידור רש"י סימן ת"ג מחזור ויטרי רס"א).

הפסקה לשני בפסוק י"א

קוראים לכהן "עד כוכבי השמים לרוב" בפסוק י', ולוי מתחיל (שם י"א) מ"ה' אלוקי אבותיכם" (רמ"א תקנ"ד י"ט, משנ"ב ס"ק ל"ט), והטעם: על פי הרמ"א (קל"ח ד') שכתב, שיש להתחיל ולסיים קריאת התורה בדבר טוב, ולכן מסיים הכהן פסוק קודם 'שני' כדי שלא להתחיל ב'איכה' שהיא תוכחה.

קריאה במנגינת איכה

בפסוק י"ג (שם) "איכה"- יש שנהגו לנגן במנגינה של איכה (ליקוטי מהרי"ח בסדר קריאת התורה לשבת), והטעם: כדי להודיע שהשבוע יחול תשעה באב (א"א קל"ח).

ויש שלא נהגו כן, והטעם: כדי שלא להראות אבלות בפרהסיא (חזו"א הובא במועדים וזמנים ח"ח רנא בהג"ה). טעם אחר: ע"פ החיד"א (בהערותיו על ספר חסידים) לשיטתו שאין לשנות את טעמי התורה לטעמי הכתובים (ספר אבלות החורבן פרק ז' הערה ד').

הפטרה חזון

הפטרת חזון היא אחרונה מתלתא דפורענותא, ומפטירים בחזון ישעיה (ישעיה א', א') עד פסוק כ"ז : "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (טושו"ע תכ"ח ח').

הפטרה במנגינת איכה

יש שקוראים: ההפטרה בניגון של איכה (ע"פ מג"א רפ"ב י"ד בשם הריב"ש), מלבד פסוקי הנחמה שבה שנקראת בניגון הפטרה רגילה "לכו נא ונווכחה" (שם י"ח), "אם תאבו" (שם ט') "לכן נאום וכו'" עד סוף ההפטרה.

ויש שלא נהגו כן, והטעם: לפי שחששו משום אבלות שבפרהסיא (דינים והנהגות לחזו"א פרק י"ט ז', דולה ומשקה עמוד כח בשם החזו"א ובשם הגרח"ק).

מפטיר לרב המקום

יש הנוהגים שרב המקום עולה למפטיר, (מג"א רפ"ב י"ד, שערי אפרים שער ט' כ"ז), והטעם: לפי שחלקים מן הפטרה של שבת חזון נאמרים בניגון של מגילת איכה לכן עולה למפטיר הרב שיודע לקונן על החורבן (שם). טעם אחר: לפי שנאמר בהפטרה (ישעיהו א' כ"ג): "שריך סוררים", מוטב שיתבייש מעצמו ממה שיתבייש על ידי אחרים (ליקוטי חבר בן חיים סימן רפ"ב). ויש שאין מקפידים בזה, והטעם: כיון שקוראים את הפטרה מתוך הקלף ויש בעל קורא קבוע שקורא, ואין העולה קורא ההפטרה, לכן אין נפק"מ בדבר זה.

זמירות שבת

שרים זמירות שבת ככל שבת, אפילו אינו נוהג כן בכל שבת, והטעם: דהוי לכבוד שבת, וכשם שמותר לאכול בשר בסעודה שלישית של ערב ת"ב, אף למי שאינו נוהג כן בכל השנה, כיון שהוא לכבוד שבת ה"נ (אגרות משה ח"ד קי"ב א'). ובקונטרס 'קיצור הלכות בין המצרים' שהביא בשם ספר 'יוסף אומץ' (סימן תכ"א) שכתב שיש לזמר זמירות שבת בשבת חזון בקול נמוך.

"ויהי נועם"

אע"פ שקי"ל יו"ט שחל באמצע השבוע אין אומרים "ויהי נועם", כשחל תשעה באב באמצע השבוע אומרים "ויהי נועם", והטעם: משום שהטעם שאין אומרים כשחל יו"ט באמצע השבוע כיון שלא שייך לומר "ומעשה ידינו כווננה עלינו", שהרי נאסר ביו"ט במלאכה משא"כ תשעה באב, מותר בו מקצת מלאכה ושייך לומר "ומעשה ידינו כווננה" (לבוש מנהגים ד').

שתית כוס הבדלה

מכיון שנאסר שתית יין מר"ח, יש הנוהגים לתת לקטן לשתות את כוס הבדלה, ומיהו הגרשז"א היה שותה בעצמו ולא היה נותן לקטן (הליכות שלמה בין המצרים י"ד כ"ז).

הגריש"א כתב ליתן את היין לקטן שישתה, באין לפניו ילד קטן אלא מבוגר יותר ולפני בר מצווה, יתן לילד ובלבד שלא ישתה בעצמו, לא היו לפניו בנים קטנים ישתה הוא בעצמו גם כשיש לו בת קטנה (גלאט מהדורא כ"א עמוד 146).

זמן קידוש לבנה

יש נוהגים לקדש הלבנה קודם ת"ב, (מעשה רב קנ"ט), והטעם: דאין להחמיץ המצוה ולהמתין עד אחר ת"ב. ויש נוהגים: שאין לקדש לפני תשעה באב (רמ"א תכ"ו א') לפי שאין שורין בשמחה (משנ"ב שם ס' ק"י) מפני החורבן וקידוש לבנה צריך לומר בשמחה.

שירה "בטובים מאורות": בקידוש לבנה אף בשבוע שחל בו מותר לשיר 'טובים מאורות' ואף לצאת במחול של מצווה אחרי קידוש לבנה (הגריש"א הובא בספר אשרי האיש פרק ס"ט, י"ד).

שירה אחר הבדלה: אחר הבדלה לא ישירו פיוט "אמר ה' ליעקב" (הגריש"א האוה"ל).