הרב צבי וינברג
"וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ…" (ויקרא כ"ו, ד')
בצרור המור עה"ת (לרבי אברהם סבע זצ"ל ממגורשי ספרד) העיר שאמר הכתוב "ונתתי גשמיכם בעתם" ולא אמר "ונתתי לכם גשמים", להורות שהגשמים הם שלנו, כאמרו (בראשית כו,כ) "לנו המים", וזה היה תפארת עוזנו כשקבלו אותנו האומות לפי שהיינו יודעים להביא המים בעיתם.
ושם (פסוק יט) עה"פ "ושברתי את גאון עוזכם", ממשיך בענין זה: "כי גאוננו ותפארתנו ועוזנו ביד שובנו היות לנו כח להוריד הגשמים בעתם בכח תפילתנו, ודבר מפורסם הוא כי על זה התנאי קבלו אותנו בארץ העמים כשגלינו מארצנו".[1]
וממשיך שם: וכבר קרה כזה, כי במלכות "ארגון" בזמן עצירת גשמים, השליכו היהודים כולם מחוץ לעיר וסגרו השערים בעדם עד שיביאו המים, ודרש רבי אבן חסדאי קרשקש זצ"ל, וכה אמר בתחילת דבריו "לנו המים" והשי"ת פקד עמו ונתן להם מים, וכאלה רבות.
ואח"כ בעוונתינו היינו צועקים וצווחים ולית מאן דאשגח בן לפי שנתקיים בנו "ושברתי גאון עוזכם", כי זהו עוזינו ותפארתינו להוריד גשמים בעתם בתפילתינו", ע"כ.
[1] עי"ש בהע' מה שמביא מס' "נועם המידות" (לרבי נתן עמרם ב"ר חיים, ח"ב נה.) בשם חמיו רבי משה אנהורי זצ"ל במעשה כשחזרו חכמי קאסטיליא לבתיהם וחתמו למלך שכל זמן שהעולם יצטרך לגשם הם יורידו ובזה חזרו לבתיהם הכבוד ובתפארת.
(קב ונקי)