יום רביעי ז' בתמוז תשע"ט
באיזה מקרה משתנה ה'תחום' של חפץ אחד מ'יום טוב ראשון' ל'יום טוב שני'?
כפי שלמדנו, בנוסף על איסור 'תחומין' לאדם עצמו, אסור גם להוציא כל חפץ שברשותו, בין אם הוא שייך לו, ובין אם הוא מושכר או מושאל לו, אל מחוץ לתחומו של האדם.
וחפץ השייך בשותפות למספר אנשים, או שמספר אנשים שכרוהו או שאלוהו בשותפות – מותר לטלטלו בשבת רק בשטח הכלול בתחומם של כל השותפים.
ואף אם שכרוהו או שאלוהו על דעת שאחד מהם ישתמש בו בליל שבת בלבד, והשני ישתמש בו ביום השבת בלבד, וכדומה – אסור במשך כל השבת לטלטלו לשטח שאינו כלול בתחום של שניהם.
ובחוץ לארץ, חפץ המושכר או מושאל לאדם אחד ל'יום טוב ראשון', ולאחֵר ל'יום טוב שני' – רשאי כל אחד לטלטל בשבת בתחום שלו, גם אם תחומו של האחֵר שונֶה; ובלבד שבזמן 'בין השמשות' שבין שני הימים יהיה החפץ בתוך תחומו של זה שמשתמש בו ביום טוב שני.
[שו"ע שצז, ח-ט, משנ"ב כ-כב, ושעה"צ טז-יז]
בהמה שנמסרה לרועה – באיזה מקרה נקבע תחומהּ על פי תחומו של הרועה?
בזמנים עברו לא היו כל בעלי הבהמות מוציאים בעצמם את בהמותיהם למרעה, אלא מוסרים אותן לידי רועה, כלומר, אדם שעבודתו היתה רעיית בהמות. ואמרו חכמינו ז"ל שבהמה שנמסרה לרועה – נקבע תחומהּ על פי תחומו של הרועה, ולא על פי תחומו של בעליה; ואף אם מדובר ברועה גוי.
ודין זה הוא אף אם הבהמה נמסרה לרועה בשבת עצמה, אולם, באופן זה, אם יש מספר רועים בעיר, נחלקו ראשונים בדין הבהמה: יש אומרים שאף באופן זה נקבע תחומהּ על פי תחומו של רועה זה שנמסרה לו; וכן פסק השולחן ערוך. ויש אומרים שבאופן זה, כיון שלא הוברר לפני השבת למי תימסר בשבת, נותר תחומהּ כתחום בעליה; אלא אם כן בעליה רגיל למוסרהּ לרועה זה שנמסרה לו, או שהודיע לו לפני השבת שימסרנה לו בשבת.
[שו"ע שצז, ה, משנ"ב יא-יב, ושעה"צ ט]
בהמה שנמסרה לשני רועים – האם תחומהּ נקבע על פי תחומם?
בהמשך לאמוּר: בהמה שנמסרה לאחריותם של שני רועים במקביל, תחומהּ נקבע על פי תחום בעליה, כיון שבאופן זה אין רצונו של בעליה להעביר את הבהמה לרשות הרועים במידה כזו שתחומהּ ייקבע על פי תחומם. והטעם לכך – מפני שאילו ייקבע תחום הבהמה על פי תחומם, יהיה מותר להוליכה רק בשטח הכלול בתחום של שניהם, ומצוי הדבר שתחומיהם של הרועים שונים לחלוטין זה מזה, כך שהשטח שבו יוכלו להוליך את הבהמה למרעה יהיה מצומצם מאוד.
ויש מהראשונים הסוברים שדין זה הוא אף כאשר הבהמה נמסרה לרועים לפני השבת; וכן פסק השולחן ערוך. אולם, לדעת ראשונים אחרים, דין זה אמור רק באופן שהבהמה נמסרה להם בשבת, אך אם נמסרה להם לפני השבת – נקבע תחומהּ על פי תחומם, ומותר להוליכה רק בשטח הכלול בתחום של שניהם.
[שו"ע שצז, ה, משנ"ב יג, ושעה"צ י ו־יד]