באיזה חבל מודדים את תחום שבת ?

י"ח תמוז תשע"ט - סימן שצ"ח- סעיף י"א- סימן שצ"ט- סעיף ד'

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

 


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



מהיכן מודדים תחום שבת? מדוע אורכו של חבל המדידה צריך להיות חמישים אמה לא פחות ולא יותר?כיצד מודדים באופן שיש נהר הנמצא במרחק שבעים וחמש אמה מהעיר?ואיך מודדים כאשר נפגשים בהר ?שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שצ"ח סעיף י"א  - סימן שצ"ט סעיף ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

מידת תחום העיר אלפיים אמה או לשיטת הרמ"א דלעיל שזה שבעים ואח"כ אלפיים, אין מודדים מהבית האחרון של העיר, אלא מודדים מהחומה שמקיפה את העיר, אבל צריך שהחומה תיחשב כחומה, ורק חומה שנבנתה לאחר שהתיישבו בעיר, נחשבת לחומה, ואפילו אם היא רחוקה, אבל אם נבנתה החומה כאשר לא התיישבו עדיין בעיר, ואח"כ נתיישבו בתים בתוך חלל היקף החומה, לא מודדים ממנה את תחום העיר.

מדידת תחום שבת נעשית בחבל של פשתן בלבד, ואומר המ"ב, אע"פ שאין יותר טוב מלמדוד בשלשלות של ברזל, בכ"ז כך קיבלו חז"ל מהכתוב ביחזקאל, 'ופתיל פשתים בידו'.

תנאי שני במדידה הוא, שצריך שיהיה אורכו של החבל לא פחות מחמישים, ולא יותר, והטעם, כיוון שפחות מחמישים אמה אפשר למתוח אותו ביותר, ונמצא שהתחום שהוא יקבל, הוא מרובה יותר מהאמת, וכן לא ארוך יותר מחמישים, מפני שא"א למתוח אותו כראוי, ואז הוא מקצר את מידת התחום.

נהר הנמצא במרחק של שבעים וחמש אמות מהעיר, ורוחבו של הנהר יותר מעשרים וחמש אמה, כך שא"א בחבל של חמישים אמה להבליע את הנהר, לאחר שמדד חמישים אמה, חוזר לאחריו עשרים וחמש אמה, וממרחק של עשרים וחמש אמה מהעיר, מודד בחבל של החמישים אמה, ואז הוא יגיע עד שפת הנהר, ומשפת הנהר ימדוד שוב את רוחבו של הנהר, ואם רוחבו של הנהר יותר מחמישים אמה, אומר המ"ב, שבירושלמי מבואר דין זה.

חז"ל קבעו שיעור היכן להניח את החבל בשעה שהוא מודד, וקבעו שיניח את החבל כנגד ליבו, וטעם הדבר הוא, כיוון שאם אחד ייתן כנגד צווארו, ואחד יתן כנגד רגליו, החבל יהיה באלכסון ומפסידים, לכן קבעו שיתן כנגד ליבו שהוא מקום מוגדר.

לא ילך למדוד בצדדים, אלא ימדוד כנגד העיר, ואפילו אם יש בעיר הרים וגאיות ולא קרקע חלקה, לא ילך לצד וימדוד ואח"כ יחזור חזרה, והמ"ב מבאר, שלפעמים צריך למדוד את השיפועים של ההר והגיא, ואם הוא ילך למקום אחר, נמצא שהוא מרבה בתחום העיר, כי כאן השיפוע או בעומק של הגיא מקצר את מידת התחומין, נמצא שצריך למדוד כנגד העיר גם אם יש שם הרים וגאיות.

כשיגיע להר, אם הוא מחזיק בידו מקל בשיעור של פחות מד' אמות, ובראש החוט הוא קושר חבל עם משקולת, והשיפוע של ההר כ"כ חד פחות מד' אמות, הדין הוא, שלא צריך בכלל למדוד את השיפוע של ההר, אלא מודד רק את החלק הישר שבראש ההר, ואם אין חלק ישר בראש ההר, הוא מניח והולך ולא מודד כלל את ההר, אבל אם חוט מתרחק מכנגדו ד' אמות, אז יש כאן כבר איזה שהוא שיפוע לא כ"כ חד, הדבר תלוי, אם ההר מתנשא והולך לי' טפחים באורך של חמש אמות שזה נוח להילוך, דהיינו, שבהילוך של חמש אמות של שיפוע, עולה י' טפחים, ימדוד רק את החלק הישר שבהר, וזה ע"י שנועץ קורה בקצה ההר מצד זה, וקורה בקצה ההר בצד השני, ועל גביהם מותח חבל של חמישים אמה, בזה הוא מודד רק את רוחב ההר עצמו ללא השיפועים, ואם לא יכול להבליע את ההר בחבל של חמישים אמה, כגון שההר רחב יותר, יקח חבל שאורכו ד' אמות, ואחד עומד ברגלי ההר למטה, ואחד בריחוק ממנו ד' אמות, ומניח התחתון את החבל כנגד ליבו, והעליון כנגד רגליו, ואומר המ"ב, שעי"ז מתמעט המדרון שלו כל ד' אמות בחצי קומת אדם, ואח"כ עולה התחתון למקום שעומד העליון, והעליון עולה ד' אמות ומודדים כבתחילה, וכך יעשה עד שימדוד את כל ההר, וזה הכל כאשר ההר מתנשא לגובה י' טפחים בתוך חמש אמות, אבל אם הוא משופע יותר שבהילוך ד' אמות עולה י' טפחים, הקלו בו, ולא צריך להבליע אותו בקורות, אלא ישער אותו כמה יש בו לפי אומדן דעת, ואם יש בו יותר מחמישים אמה, מודד בחבל של ד' אמות.

לסיכום: המדידה צריכה להיות כנגד העיר, וכאשר נפגשים בהר, אם השיפוע של ההר חד כ"כ, פחות מד' אמות, דהיינו, שמניחים בראש ההר מוט שאורכו פחות מד' אמות, ותולים בו חבל, ובראש החבל יש משקולת, ואורך של המוט הוא פחות מד' אמות, והמשקולת מגיעה עד לתחתית ההר, באופן כזה לא צריך למדוד את השיפועים של ההר, אלא רק את המישור שבראשו אם יש דבר כזה.

הר כזה שהשיפוע שלו הוא ד' אמות, הדבר תלוי, אם הוא מתלקט עשרה בתוך ה' אמות, צריך למדוד את החלק התחתון של ההר, ומודדים ע"י שמעמידים קורה מצד זה ומצד זה, ומותחים חבל של חמישים אמה ע"ג ההר, ואם ההר רחב יותר מחמישים אמה, לוקחים שני אנשים חבל של ד' אמות, זה נוטל כנגד ליבו וזה כנגד רגליו, אבל אם ההר הוא ד' אמות אבל מתנשא לגובה של י' אמות תוך ד' אמות, משערים אותו לפי אומד הדעת, ואם הוא יותר מחמישים אמה, מקדרים אותו בחבל של ד' אמות.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים