כותב ה'חפץ חיים' בכלל ג' מהלכות לשון הרע סעיף ה': "ויש עוד הרבה אופנים בבעלי לשון הרע המספרין דרך רמאות. והוא, שמספרין הענין לפי תומן על חביריהן, כאילו אינם יודעין שדבר זה שדיברו לשון הרע הוא, או שאלו מעשיו של פלוני. כל זה וכיוצא בזה בכלל לשון הרע הוא".
בביאורים ומוספים מביאים מספר דוגמאות ללשון הרע ברמאות (מקונטרס תורת הלשון):
א) כגון שמספר לחברו שפלוני השקיע בשיפוץ ביתו הרבה כסף, שיש אנשים שאצלם זה נחשב לגנאי גדול של בזבוז ומותרות, ויש כאלו שלא רואים זאת כגנאי כלל, והוא יודע שהשומע רואה את הדברים כגנאי, ועושה עצמו כאילו אינו מבין שהשומע רואה זאת כגנאי, עבר בזה על לשון הרע ברמאות.
ב) כשמספר שפלוני נתן לקופת הצדקה מאה שקלים, ויודע שהשומעים יודעים שפלוני עשיר, ומפזר הרבה כספים לכל מיני עניינים שאינם של מצווה, ובזה מתגנה בעיניהם שלצדקה נתן רק סכום כזה, והוא עושה עצמו כאילו אינו יודע שפלוני עשיר, או שלא יודע שהשומעים יודעים זאת, זה נקרא לשון הרע ברמאות.
ג) כגון שרוצה לגנות את פלוני על מעשה שעשה, שישנם שלא רואים בזה הנהגה שאינה ראויה, והוא אומר למכריו של אותו פלוני עד כמה אלו שעושים מעשים כאלו הם מגונים ורעים, ואף שלא מזכיר את פלוני, מכל מקום כיון שגורם לשומעים להבין שפלוני שעושה מעשים רעים אלו הינו מגונה ורע, גם זה נקרא לשון הרע ברמאות.