"מאיפה אתם?" – פנתה הגויה הלא מוכרת ושאלה.
היה זה אברך שטס בקיץ תשע"א לארה"ב כדי לקבל אזרחות לילדיו. במצבו הסטטוטורי התקשה לקבל אזרחות במדינה כמו ניו יורק, אביו למד בחיידר ובמתיבתא ולא היתה בידו תעודה שתעיד על לימודיו בארה"ב בשנותיו הצעירות. עלה האיש על טיסה פנימית ונחת באחת מחמישים מדינות ארה"ב הפחות מוכרות.
בשדה התעופה ניגשה גויה לאשתו ושאלה: "מאיפה אתם?" נראה היה שהיא מצפה לשמוע את התשובה: "מישראל", ומיד הושיטה את ידיה לכיוונה באהדה גדולה, וממש התנפלה עליה בהבעת הזדהות ושמחה.
"זה הזכיר לי", שח האברך, "את מה שקרה להגאון רבי אליעזר בן דוד שליט"א. באחת מטיסותיו פנה אליו גוי ושאל אותו בעיניים נוצצות: 'אתה יהודי?' הרב השיב בחיוב, והגוי התלהב עד השמים. 'אני תמיד קורא בתנ"ך שהאלוקים הוא מלך העולם ואתם הבנים שלו, בנים אתם לד' אלוקיכם. תמיד רציתי לראות איך נראה בן של מלך, ועכשיו בפעם הראשונה בחיי אני פשוט זוכה לראות את זה מקרוב'".
"אשר בחר בנו…" אך לפעמים אנו זקוקים לגוי רחוק שיזכיר לנו את הערך האמיתי שלנו. כאותו משגיח כשרות שהסתובב בחור נידח בטאיוואן, לפתע החלו להידחק סביבו אנשים והוא חשש שמא יפגעו בו. המלווה המקומי ששימש עבורו כמתורגמן הרגיע: "הם פשוט אף פעם לא ראו יהודי, רצו לראות אחד מעם התנ"ך, מהעם המובחר שמוזכר בתנ"ך".
(מעשה למעשה, יתד נאמן במדבר תשע"ה)