"מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (בראשית ז', ב')
"למדנו שלמד נח תורה". (רש"י)
על רבי דוד זצ"ל רבה של נובהרדוק, בעל ה"גליא מסכתא", מסופר שהיה רגיל לשקוד על לימודו בבית מדרשו עד חצות הלילה, וכשהיה חוזר לביתו היתה קמה אשתו הרבנית ומכינה לו את ארוחת הערב.
פעם אמר לה: "למה את טורחת כל כך בעבורי, הניחי את התבשיל על הפתיליה באש נמוכה, ותני על ידה צלחת וכף, וכשאשוב מבית המדרש, אקח בעצמי ואוכל". הסכימה הרבנית לדבריו, והיתה משאירה לו כך את האוכל בכל לילה.
יום אחד הכינה הרבנית עמילן לכביסה, ונתנה אותו על הפתיליה, ואת התבשיל שמה על פתיליה אחרת. באותו לילה התקשה רבי דוד בקושיא חזקה, וכשחזר הביתה, בעודו שקוע בקושייתו, מזג מן העמילן שהיה על הפתיליה במקום הרגיל, טבל בו את פתו ואכל.
למחרת הופתעה הרבנית לראות, שהתבשיל נשאר כמות שהוא בקדרה שעל האש, ואילו העמילן איננו. הבינה שהרב החליף בין הקדירות. ניגשה ושאלה אותו האם שם לב לטעם משונה בתבשיל שאכל אמש? אמר לה: "האמת אומר לך, נדמה לי כי היה חסר בו מעט מלח", אמרה לו: "אכלת עמילן ולא תבשיל".
על כגון זה נאמר (משלי ה', י"ט): "באהבתה תשגה תמיד".
● ● ●
יגיעת התורה של רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר היתה מן המפורסמות.
מסופר, כי בעודו בחור בישיבת מיר, היה לו חברותא ללימוד ירושלמי עד לשעות הלילה המאוחרות.
פעם במהלך הלימוד, סללו יחדיו שבע או שמונה דרכים בהבנת הסוגיא. למחרת כאשר חזר רבי חיים כהרגלו באופן תמציתי על הלימוד של אתמול, פרס לפני החברותא כלאחר יד, את כל הדרכים שהועלו בלילה הקודם. חלשה דעתו של החברותא, שהיה מגדולי תלמידי ישיבת מיר, ושאלו: "כיצד אפשר לזכור את הדברים באופן כה בהיר?"
"מה עשית אתמול לאחר שנפרדנו?", שאלו רבי חיים. "הלכתי לישון", השיב החברותא. "ואני", השיבו רבי חיים, "נכנסתי למיטתי טמנתי את ראשי בכר, כדי שלא אעיר את חברי לחדר, חזרתי שוב ושוב על כל המהלכים של הסוגיא, כדי לקבוע אותם בראשי, מה הפלא אם כן, שהם נחרתו בזכרוני?"
פעם שאל תלמיד את רבי חיים, "איך מצליחים לדעת ש"ס?!", הזדעזע רבי חיים: "וכי לדעת ש"ס אתה צריך, להיות חולה על הש"ס אתה צריך!"
● ● ●
על המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל מסופר, כי בילדותו התייתם מאביו, ובמשך השבוע עבד בחנות על מנת להחיות נפשו. בכל יום שישי לאחר שהיה מקבל את שכרו, היה הולך למקווה לטבול לכבוד שבת קודש, ובשבת היה משתדל להספיק כמה שיותר בלימוד התורה הקדושה.
באחד מימי שישי, כשיצא מהמקווה, הכניס ידו לכיסו ונחרד לגלות כי כל כספו נעלם. יחזקאל הצעיר הרגיש כי גנבו לו שבוע מהחיים, הרי היה זה שכרו מכל עמלו במשך שבוע שלם!
לאחר מכן חשב לעצמו, "היום גנבו לי שבוע מהחיים, ופעם אחרת עלול אני לאבד שבוע נוסף מהחיים. אם לא אעמוד על המשמר לנצל כל יום מימי חיי, עלול אני לעת זקנה לשאול את עצמי, מה עשיתי בכל חיי?"
הבין יחזקאל, כי אם החיים יקרים לו, ואם רצונו ברווחים בטוחים, שאיש בעולם לא יוכל לקחתם ממנו, יש רק פתרון אחד, והוא, שכל רגע מהחיים ינוצל ללימוד התורה, ואז חייו יהיו מלאים ולא יאבדו ממנו לנצח.
מיד נכנס ללמוד בישיבת ראדין, משם עבר לישיבת קלם, והשקיע את כל זמנו בלימוד התורה הקדושה.
מעולם לא איחר רבי יחזקאל לסדר או לתפילה, על אף כל הנסיונות והקשיים, עד שנתמנה לימים כמשגיח בישיבת פוניבז', והיה לרבם של מאות ואלפי תלמידי הישיבה.
(מתוך להתענג בתענוגים)