להב קודש בהכנה למצוה
מסופר על הרה"ק בעל ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר זיע"א, שלא הרשה לחסידים להיכנס אליו החדרה בעת הדלקת הנרות, אך חסיד אחד היה עז חשקו לראות את עבודת הקודש, לפיכך התחבא באחד הלילות באחד הארונות שבחדרו, ומשם הציץ וראה איך שטרם הדלקת נרות היו פניו בוערים כלפידים, כשהוא מכין את עצמו בהכנה דרבה לקראת קיום המצוה, אך בבואו להדלקת הנרות פשט צורה של התלהבות, ולבש צורה של פשטות והתאפקות, וכך ברך הברכה מלה במלה והדליק את הנרות.
החסיד שהביט בעבודת הקודש התפלא עד מאוד בראותו כזאת, שהרי היה צריך להתלהב בעת קיום המצוה גופא יותר מבשעת עבודת ההכנה, אך לא העז לצאת ממחבואו ביודעו שכל המצאו בחדר, שלא ברשות היא, לפיכך שמר את השאלה בליבו.
למחרת ניגש אליו ה"ישמח ישראל" ואמר לו: "ההתעוררות שהאדם זוכה בשעת קיום המצוה היא על ידי אתערותא שלעילא, אבער וואס דער מענטש קען, און וואס דער מענטש דארף [מה שחובתו של בשר ודם לעשות] הוא לעורר את לבו באהבה ויראה בשעה שהוא מתכונן לקראת המצוה, ואז עליו להתלהב ולהבעיר את לבו בדביקות להבורא יתברך שמו.." (באר החיים)
***
הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל בעל ה"אחיעזר", נקלע שנה אחת בימי חנוכה לעיר קרקא, בהיותו שם נקרע לו מעילו העליון והלך אל בית החייט כדי שיתקן לו את הקרע, אך בכניסתו אל ביתו התנצל לפניו החייט שהוא עומד כעת להדליק נרות חנוכה, ולא יוכל לעסוק במלאכה ולתקן את הבגד, החליט הגאון רבי חיים עוזר לחכות בביתו של החייט עד אשר יסיים את הדלקת המנורה. לימים היה מפליא מה שראו עיניו באותה שעה, איך שחייט פשוט ביותר, פשט את בגדי החול והמלאכה ותחתם לבש את מלבושי השבת, והדליק את הנרות בחביבות ובהתלהבות, ושהה אצל הנרות במשך כחצי שעה, שהוא שר בהשתפכות הנפש ובתמימות זמירות שירות ותשבחות למלך קל חי וקיים. ורק אז לבש בחזרה את בגדי החול, ותיקן לו את בגדו, וכסיים הגאון רבי חיים עוזר לספר עובדה זו היה אומר: "באותה שעה הבנתי מדוע זכו בני קרקא [שהייתה עיר ואם בישראל בכל הדורות] שיצאו מהם גדולי תורה ויראה.." (באר החיים)
***
סיפר אחד מתושבי קוממיות ת"ו, שיום אחד התעורר משנתו והנה ראייתו אינה צלולה והוא רואה את הכל כפול ומטושטש, מיד הלך לדרוש ברופאים ומומחים שימצאו מזור למכאובו, אך לאחר בדיקות קצרות וארוכות נאלצו כולם להשיב את פניו ריקם, כי לא היה בידם לרפואתו בדרך הטבע.
הימים ימי חנוכה, ובלב נשבר ניגש להדליק נרות חנוכה וכשהוא יושב אל מול פני המנורה, שפך פלגי דמעות לפני אבינו שבשמיים שירפאהו בתוך שאר חולי ישראל ויזכה לראות כאחד האדם, כשבכל אותו הזמן לא הסיר עיניו מהביט בנרות הקדושים, ואכן תפילתו התקבלה, וראייתו החלה להשתפר עד שנתרפא לגמרי למול עיניהם המשתאות של הרופאים והמומחים… והאמת שאין זה פלא כלל, כי הימים הם ימי ניסים והנהגת הבריאה היא למעלה מדרך הטבע, לכן בקל אפשר לפעול ישועות ונפלאות. (באר הפרשה)
***
הרה"ק רבי שלמה מקארלין זיע"א היה נוהג לומר לאחר הדלקת נר חנוכה "מזמור תהילים", יהודי אחד שהיה לו מחשבות זרות והרהורי כפירה שהטרידוהו עד מאד, פנה לאחד הצדיקים שיושיעו מצרה זאת של מחשבות רעות אלו, אולם צדיק זה אמר לו שאין בכוחו להושיעו ויעץ לו ללכת אל הרה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע, אצלו בוודאי יוושע.
ואכם הגיע היהודי אל הרה"ק רבי שלמה, היה זה בעת הדלקת נרות חנוכה, לאחר הדלקת הנרות, החל הצדיק לומר מזמורי תהילים כמנהגו, כאשר הגיע לפסוק "ויפרקנו מצרינו כי לעולם חסדו" פנה לפתע לאותו יהודי, והכה על כתפו, ואמר לו: מאמין אתה שהקב"ה יכול לפדותך מכל המצרים והקליפות המפריעים לך?? באותה שעה פסקו כל מחשבות ההבל, הדמיונות הרעים נעלמו לגמרי, והרגיש שנעשה בריאה חדשה (סיפורי חסידים).
***
אורות החנוכה הביאו לידי רפואה ממחלת נפש קשה וכה מובא בספר "בינת ישראל" להרה"ק מגראדיסק זיע"א: "שמעתי מדודי זקני הקדוש מטשורטקוב זיע"א בשם הרה"ק מאפטא זיע"א, שבא לפניו איש אחד שהיה חולה במחלת מרה שחורה רח"ל, ודרש ברופאים ולא מצא מרפא למחלתו..
יעץ לו הרה"ק מאפטא להביט ולהסתכל בנרות הקדושים של חנוכה בשעה שהם דולקים, וכן עשה, למחרת כשקם האיש משנתו, נהפך לאיש אחר, בריא ושרוי בשמחה, ויהי לאות ולמופת..
אף לרפואת הגוף כפשוטה מסוגלים ימי החנוכה, וכה אמר הרה"ק רבי משה מקוברין זיע"א – "הזקוק לרפואה יכול לפעול בחנוכה.." (תורת אבות).
***
הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע היה מפזר הון רב לצדקה, כדי להשיג את סכומי הכסף היה לווה כסף מאנשים, ובתור משכון היה נותן את מנורת החנוכה שלו שיהיה ממושכן אצלם במשך כל השנה, לפני חנוכה היה משלם החוב ופודה את המנורה.
ארע בשנה אחת, כשהגיעו כבר ימי החנוכה ועדיין לא היה לו כסף בכדי לפדות את המנורה, וגם ללוות כסף מאנשים לא היה באפשרותו, כיון שכבר היה חייב לכולם. ביקש מנכדיו שהם ילוו כסף כדי לפדות את המנורה, ולא רצו, שהרי מהיכן יהיה להם כסף לפרוע, בהגיע זמן הפירעון..
רגז עליהם ואמר להם שאין הוא רוצה עוד בפדיית המנורה, והשי"ת כבר יזמין תיהיה לו מנורה בחנוכה. עברו הימים ואמנם לבסוף הם השיגו כסף, ופדו את המנורה, אבל ה"דברי חיים" אמר שכבר אינו רוצה להשתמש במנורה שלו, כיון שהוציא מפיו שידליק במנורה אחרת בחנוכה.
ליל הראשון של חנוכה הגיע, ה'דברי חיים' עוסק בהתלהבות בהכנות להדלקה, וכדרכו בקודש בהכנה למצוה נתאחר הזמן ועדיין לא נכנס להדלקה, באותה שעה הגיעה הרכבת שנסעה דרך העיר צאנז, וירדה שם הגבירה המפורסמת תמר'ל מוורשא ושאלה אם הרה"ק מצאנז זיע"א הדליק כבר נר חנוכה, וכשנאמר לה שטרם הדליק, הלכה אליו כשבידה מנורה חדשה לתת לו במתנה, ואכן בה הדליק הרה"ק מצאנז זיע"א את נרות החנוכה.. (כתבי צאנז)
***
עשיר אחד מחסידיו של הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב זיע"א, זכה בגורל בשולחן קטן של כסף, והביאו מתנה לרבו, מיאן רבי יצחק אייזיק לקבלו, ורק כשהסביר בנו הרה"ק ר' אלי זצ"ל שבשולחן זה אפשר להשתמש לדבר מצוה, להעמיד עליו את המנורה של חנוכה בזמן ההדלקה, משום זה קלי ואנוהו.
נתרצה רבי יצחק אייזיק לקבל תשורה זו, אולם כל השנה עמד שולחן זה בבית בנו, ורק בימי החנוכה הובא לחדרו של הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזידיטשוב זיע"א.. (פאר יצחק)
***
נוהג היה הרה"ק ר' משה אליקים בריעה מקוזניץ זיע"א שהיה מדליק את נרות החנוכה רק בשמן זית של ארץ ישראל. בימיו היו במדינת פולין שני אחים יורשי העצר, שאחד היה רשע ועריץ בטבעו, ואילו אחיו היה טוב לב בטבעו. לעת קבלת המלכות, היה העולם רוצה שהאח שהוא איש טוב, יטול את כתר המלוכה, אך הוא לא רצה ללכת נגד אחיו בזה, וחששו שהעריץ יהיה המלך.
שלח בעל הרה"ק רבי מאיר מאפטא זי"ע בעל ה'אור לשמים', אל הרה"ק רבי משה אליקים באיעה, שיש לפעול שהבן הטוב יירש ויעלה על כס המלוכה, השליח הגיע לקוזניץ באותה שעה שהרה"ק שפך את השמן לתוך החנוכיה, ומסר את שליחותו, השיב הרה"ק מקוזניץ ואמר, קבלה בידי, שלהושיב גוי על כס מלוכה שאינו רוצה בה, לא תצלח, על כן אין נכון להתפלל על זה, אך אני אומר "משמני הארץ" מהשמנים שמדליקים עתה בחנוכה בזכות מצוה זו, "יהיה מושבך" תשובש דעתו של הרשע הרוצה למלוך, ואז ממילא ימלוך האח השני הטוב… וכן היה, שנשתגע הרשע, והשני מלך תחתיו. (שארית ברוך).
(עיתון המודיע – חנוכה)
1/270