לאחר מלחמת העולם השניה, היו מעייניו של רבי גד אייזנר זצ"ל נתונים לבני הנוער אשר שרדו מן המלחמה, ולהרבות חסד עם הפליטים. פרקים מופלאים בענין זה רשם יחד עם רעו וידידו הטוב הרה"ח רבי איטשע לייזער זצ"ל.
דוגמא אופיינית לתחבולת-חסד שלהם מאותם ימים, ניתן לראות במעשה שהיה בהיותם בפריז: יהודי נכבד, שהכירוהו כעדין נפש, היה חסר פרנסה. לימים נודע להם כי בבית כנסת בפאתי העיר מחפשים 'איש נקיון', הלכו שניהם והציעו את מיודעם לתפקיד, ובבית הכנסת הפריזאי קיבלו את מועמדותו בשמחה.
אולם, את מלאכת הנקיון ביצעו שניהם, ר' גד'ל ור' איטשע, מדי אשמורת בוקר, ואילו ליהודי הנכבד באו וסיפרו כי בבית הכנסת הנ"ל מבקשים לקבלו כרב ומורה הוראה אם רק ייעתר… וכך, הלה קיבל משכורתו מִשלם בחושבו כי הינו רב, והיה מוסר לבני הקהילה שיעור בכל יום, ואילו רבי גד'ל ורבי איטשע, מדי אשמורת באשמורת דאגו לנקיון בית מקדש מעט.
פעם אחת, הפטיר רבי גד'ל בחיוכו המלבב, כמעט והיתה תקלה… גבאי אותו ביהכ"נ רצה לשנות את ימי הנקיון ופנה על כן אל אותו 'רב' כדי לעדכנו בסדרי הנקיון החדשים… בחסדי שמים, הרב לא הבין צרפתית והגבאי לא דיבר אידיש, ור' גד'ל נקרא 'לתווך' שוב בין השניים, והציל את המצב.
(מתוך פרקי תולדותיו בסוף ספר 'ממשנתו של רבי גד'ל')