"וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" (שמות ג', ה')
בשו"ת מהריט"ץ (ח"א סי' לט) מסופר על סכסוך שפרץ לפני כארבע מאות שנה, כנראה בעיר צפת, בין אישה אחת ובין אחד מרבני הקהילה.
במהלך הסכסוך הטיחה האישה דברים ברב ואמרה שחשיבותו פחותה מנעלו של אביה. בתגובה הטיל עליה אותו רב חרם ונידוי.
וזה לשון הסיפור: חכם אחד ואשה נפל ביניהם דין ודברים, ומתוך הדברים פצתה האשה את פיה ואמרה 'המנעל של אבי היה חשוב יותר מכל משפחתך'. ונודע בשערים משפחת החכם שהיותה מיוחסת משפחת רם, מהם חכמים ואנשי מעשה ובעלי הוראה ומהם בעלי כיסין מטילי מלאי לכיסן של תלמידי חכמים, ואבי האשה נודע אשר הוא אדם כשר הולך בתום, לא רב יתקרי ולא חכים יתקרי, כי אם מלמד תינוקות, והחכם כששמע דברי האשה העזה פניה ותאמר לו בדברים הללו נדה.
הסכסוך הגיע לבירור אצל המהריט"ץ, והוא קבע שהנידוי תקף, למרות שלא היה בדבריה של האישה משום עלבון, שהרי דווקא חליצת נעל היא דרך כבוד, וכך הוא אומר: אפילו יהיה אביה גדול מכל בני קדם לא תהיה תפארת האיש הגדול ההוא בעבור נעלים, מי לנו גדול ממשה רבן של כל הנביאים, שנאמר לו 'של נעלך מעל רגלך', ע"כ.