הג"ר אליהו אורנשטיין שליט"א, מחשובי מגידי השיעורים ב'דרשו', מוסר בדרך כלל שיעורים בש"ס לפי סדר הדף היומי, אך הפעם, לכבוד ימי הפורים הקרבים ובאים, ביקשנו לשאול אותו מספר שאלות בנושא השמחה. כמי שהורגל להשקיע את כל כוחו ומרצו למען זיכוי הרבים, הוא נעתר גם לבקשתנו זו, ומתוך השיחה שמסר אל המצלמה הבאנו לכאן את הדברים בכתב:
למה כל כך חשוב לשמוח?
חז"ל אומרים במשנה במסכת 'מגילה': "משנכנס אדר מרבים בשמחה", ולעומת זאת במסכת 'תענית' כתוב: "משנכנס אב ממעטים בשמחה". מה הוא העניין של ריבוי ומיעוט בשמחה?
הגאון רבי משה שפירא זצ"ל היה אומר, שכל אדם צריך להסתכל על תקופות בחייו, להבחין אילו נקודות חסרות לו ואיך להשלים אותן. והזמן של העיסוק המוגבר בחֵסֶר הוא אך ורק בחודש אב, שבו חסר לנו את בית המקדש. אבל משנכנס אדר 'מרבים בשמחה', וכפי שאומר רש"י שזה ימי אדר וימי ניסן, הזמנים של הגאולה, ולכן כדי שהאדם יזכה לגאולה אסור לו להתעסק אז בחסר אלא בנקודות השלמות שיש בו, כמו שאומר רבינו הק' רבי נחמן מברסלב בתורה רפ"ב שאדם חייב להסתכל בנקודות הטובות שלו ורק ע"י זה הוא נבנה. כי בלי שמחה א"א לצאת מהגלות. 'כי בשמחה תצאון'.
"כשאדם שמח זה מאפשר לו לפעול, וכשיש לאדם אפשרות לפעול הוא יכול לעשות המון, מעל ומעבר. להפוך עולמות. אבל זה רק אם יש לו מרחב, היינו ישוב הדעת. אם הדעת שלו פתוחה. כשאדם עצוב הוא מצומצם, כמו כלי שנאטם ונסגר, כך שאין מקום ומרחב פעולה שם, וממילא הוא חושב שהוא לא יכול לעשות שום דבר חיובי".
מה בדרך כלל גורם לאדם לשמוח?
"בשביל להגיע לשמחה חייבים להתבונן אך ורק בנקודות של נצח, שיש להן קיום. להתבונן בכל מצוה שאנו מקיימים. עצם המציאות והידיעה 'שלא עשני גוי' מביאים לשמחה.
"אנשים שרוב השנה אינם שמחים, וכשמגיע פורים מנסים להיות בשמחה בכח, מתקשים בכך מאוד, וספק אם הם יכולים להצליח להגיע לשמחה אמיתית. צריכים לדעת שעבודת השמחה חייבת להיות כל השנה. יהודי חייב להיות שמח, כמו שאומר רבי נחמן מברסלב 'מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד'. בלי שמחה אי אפשר לזוז. אדם צריך להכריח את עצמו ולעשות תרגילים של שמחה בכח, בין בדעת ובין במעשה בפועל".
מה עושים כדי שהשמחה תהיה שמחה של מצווה, ולא חלילה הוללות או סתם שמחה ריקה מתוכן?
"חז"ל אומרים 'אין שמחה בלא בשר ויין', אבל הבשר והיין זה לא השמחה בעצם, לא זו המטרה. התכלית היא השמחה, שהם מסייעים להגיע אליה.
"מי שחושב שהיין יביא אותו לשמחה, עליו אומר שלמה המלך 'לשמחה מה זו עושה'. אין לזה שום מטרה. לעומת זאת, כשאדם מבין שהיין בא לסייע לו להשליך מעצמו את התפיסות הישנות והמגבילות שלו ולהיות כלי קיבול לדברים חדשים, זה נקרא 'מעל הדעת', וזו היא שמחה אמיתית. מי שעובד ככה לא יפול לעולם.
"הבשר והיין מאפשרים לאדם להרחיב את הדעת, וכשהוא מרפה מהדאגות שלו, מרפה את עצמו מלהסתכל על החסרים שלו – לאט לאט הוא נכנס לנקודות הטובות שלו".
נשמח לשמוע רעיונות איך מתגברים על העצבות?
"מצד השכל הטבעי לא שייך להיות בשמחה. אדם שמכיר את המציאות שלו, קל וחומר מי שיודע שהוא עומד למות ח"ו, ובפרט אדם שיודע מהקב"ה ויודע מה גודל השכר על מצוה וגודל החסרון מכל חטא, איך הוא יכול לשמוח כשהוא רואה את המאזן של המצוות מול החטאים?
אבל עצם זה שהאדם יודע להתבונן, ועל ידי הידיעה שיש לו מגדלות ה' – אז הידיעה עצמה וההכרה כמה הוא רחוק מהדבקות בה' מביאים אותו לידי השתוקקות לזה, לידי רצון חזק להדבק בהקב"ה, וממילא כל נקודת אור שהוא מצליח 'לחטוף', הוא שמח בה מאד 'כמוצא שלל רב'. ועיקר השמחה היא רק שמחת המצוות.
"אנחנו מדברים על אנשים פשוטים ולא על צדיקים גדולים. העצה הגדולה היא להתבונן בכל פעולה קטנה של מצוה שהאדם עושה, ולהבין שהוא מתעסק עם נצח כמו עם יהלום.
"מי שנמצא חלילה במצב של עצבות, שייקח את עצמו בכח, יפעיל את שרירי החיוך במתיחה וירים את הרגליים בריקוד. ה'מסילת ישרים' כותב שהפעולות החיצוניות משפיעות על הפנימיות. כשאדם מאלץ עצמו לשיר או לפצוח בריקוד, ממילא ליבו מתרונן עליו".
נשמח אם הרב יספר לנו על רגעים מיוחדים של שמחה הזכורים לו מהעבר…
"הדבר היחיד שגורם לאדם לשמחה אמיתית, זה רק כשהוא מתבונן ומבין שהוא זוכה להתעסק בעניינים של קרבת ה'. כשאדם לומד תורה או עושה מצווה, ומבין שהוא מתעסק בדבר של קיום בלי סוף – זאת היא הדרך לשמחה.
"הרגעים השמחים ביותר עבורי הם אלו שבהם אני רואה שיש ברכה בעמלי. כך למשל בשבת האחרונה ניגש אליי בחור צעיר לאחר התפילה, וסיפר לי שהוא זכה לסיים את כל מסכת חגיגה בזכות השיעורים שלי. באותם רגעים הרגשתי שמחה עצומה, וכך גם בכל פעם כשאני זוכה להגיע להישג רוחני נוסף, כשנודע לי על עוד אדם ששומע את השיעורים ומגיע להישגים בזכות המאמצים שלי, זה הדבר שמשמח אותי יותר מכל דבר אחר".