וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (דברים טז, יח)
מעשה באדם שבית מסחרו היה ממוקם ברחוב חד-סטרי. כדי להגיע אל החנות ולהיכנס אל הרחוב החד-סטרי היה עליו לעשות מדי יום עיקוף גדול, לחצות 3 רמזורים ולהאריך את דרכו בעוד כ-20 דקות. כך מדי יום ביומו. מדי פעם היה האיש מנסה להתגנב אל הרחוב מהכיוון האסור על פי חוקי התנועה, עד שפעם אחת נתפס על ידי שוטר שקנס אותו בסכום גבוה, ואף הטיל עליו 'נקודות'. כשראה שבאופן זה לא יצליח להגיע את החנות, עלה בדעתו רעיון. הוא הבחין שבמרפסת הבית הפינתי, הסמוך לבית מסחרו, יושב מדי בוקר אדם פנסיונר ואוכל להנאתו את ארוחת הבוקר. הוא התקשר אליו והציע לו כדלהלן:
אני רוצה לסכם אתך, אמר בעל החנות לפנסיונר, שמדי בוקר כשאני מגיע בשעה הקבועה לתחילת הרחוב, תבחן אתה את השטח מלמעלה, ותבדוק אם יש שוטר באזור. אם תראה שהשטח 'נקי', תסמן לי ואז אוכל להיכנס לרחוב ב'אין כניסה'. בעל החנות הוסיף ואמר שבסוף כל חודש ישלם לו כסף על השירות הזה. ההצעה מצאה חן בעיני האיש, והשניים סיכמו גם על צורת הסימן שיעשה לו בידיו.
הסיכום פעל כשורה. מידי יום היה בעל הדירה מסמן לבעל הרכב על המצב בשטח. כך היה במשך כל החודש הראשון, ובסיומו שלשל הנהג לידיו של הפנסיונר סך 250 ₪. ברם, באחד מימי החודש השני, קרתה תקלה. הנהג הביט למרפסת לראות את הסימן שיעשה לו בעל הדירה, ולאחר מכן נכנס אל הרחוב, ואז תפס אותו שוטר… כיון שהיתה זו פעם שניה, ובאותו מקום, הושתו עתה על הנהג קנסות, וגם נקודות.
לאחר שהשוטר עזב את המקום פנה הנהג אל בעל הדירה ושאלו בכעס רב: מה קרה? הרי שכור שכרתיך שתעשה לי סימן, ומדוע מעלת באמון שנתתי בך? הנהג תבע עתה שבעל הדירה יחזיר לו לפחות את הקנס שנאלץ לשלם. ובעל הדירה משיב: נכון שלא פעלתי כשורה, ולא בדקתי היטב את השטח, אבל הרי לא הזקתיך בידיים, ואם כן לכל היותר אפשר להחשיב את המעשה שעשיתי כ'גרמא', שפטור בנזיקין, ומה לך כי תתבעני לשלם?
השניים באו אלי לדין תורה. בשיעור שמסר הרב שליט"א בעניין זה, העלה אחד מהשומעים את הטענה 'מדוע בכלל צריך להתיחס לאנשים כאלה, ששניהם נחשבים כפושעים, שהרי מעשה זה – שאיפשר לנהג להכנס אל הרחוב החד-סיטרי ב'אין כניסה' – מריח קצת בפיקוח נפש, ואם כן היה צריך לסלק את שניהם, ולא להשיב כלל על שאלתם'! אבל הרב שליט"א ציטט מה'נתיבות' שאומר שכאשר ראובן הציע לשמעון להעיד עבורו עדות שקר, והבטיח לשלם לו על כך, צריך ראובן לקיים את הבטחתו ולשלם, למרות שמדובר בעדות שקר. והדברים מפורשים ברש"י בתחילת מסכת ראש השנה, בענין עדי השקר שנשכרו על ידי הכותים.
התשובה בדין התורה שהובא לפנינו היא שכאן הפנסיונר ההוא צריך לשלם על הנזק שגרם, ואין הוא יכול להיפטר בטענת גרמא. וכך מובא ב'נחלת צבי' בסימן רצ"א, הכותב שאדם שכר בעל-עגלה שיביא לו אתרוגים לסוכות. והנה, בעל-העגלה הביא לו את האתרוגים, אבל בתאריך ז' חשון… כששאל היהודי מה קרה, הרי הייתי צריך את האתרוגים בסוכות, השיב בעל-העגלה: שכחתי, ועכשיו אני גרמא בנזיקין… ופסק ה'נחלת צבי' שאין דבר כזה, שכן אם שוכרים אדם לדבר שהוא צורך שעה, ואחר כך אין לדבר ההוא שום ערך, והלה לא קיים את הסיכום, אין הוא יכול להיפטר בטענת גרמא.
משל למה הדבר דומה, למכבי אש, שהוזעקו לכבות שריפה שהתפשטה מהר בכמה בתים. והנה, כאשר הגיעה האזעקה לתחנת הכיבוי, עסקו הכבאים באמצע האוכל, והם בחרו להמשיך באכילתם עד תום, וגם לסיים את קריאת העיתון, ורק לאחר מכן לצאת לשטח. בבואם למקום השריפה התברר כמובן שלא נותר להם כבר הרבה מה לעשות, והם ינסו עתה להיפטר בטענת גרמא, הרי ברור שטענתם אינה יכולה להיחשב כטענה!
וכך כותב 'ערוך השולחן' בענין מנקי הארובות, שהממשלה הליטאית שילמה להם כסף על מנת שינקו את הארובות ולסייע בכך לאי-התפשטותה של השריפה. אם התעצלו במלאכתם ולא ניקו את הארובות, לא ייפטרו בטענת גרמא. ולכן גם בעל הדירה צריך לשלם לנהג על שהתרפה במלאכתו ולא עשה לו את הסימן הראוי על הימצאו של השוטר.
(קול ברמה – גליון 288, תשע"ג)