מעשה שסיפר לנו אברך ממקומנו שבדידו הוה עובדא: משפחה ממכרינו הקרובים עמדו להשיא את ביתם בשעטו"מ, וידענו שהזוג העומד להינשא זקוקים בדחיפות למוצרים בסיסיים כדי להתחיל את בניית ביתם: מגבות, מטאטא, מחבת, וכו'. ערכנו חשבון שאם נרצה לעזור להם בבחינת "עניי עירך קודמין" הרי זה יעלה לנו ע"ס: 440 ש"ח.
הסתפקנו מאוד: מצד אחד לא היה לנו מאין להוציא סכום כזה בפתע פתאום. מצד שני: עזרה דחופה לזולת. ולבסוף החלטנו: אנו את שלנו נעשה, וה' יעזרנו. מלעזור לשני – לא מפסידים!
אני יודע שזה נראה לכם מוזר, וכל הסיפורים הללו נגמרים אותו הדבר, שפתאום נכנס כסף בלתי-צפוי. אך אכן, זה קרה איתנו, ואנו מספרים זאת בעדות של כלי ראשון בקהל עם, למען ידעו כי חסדי ה' לא תמנו, וכל סיפור כזה הוא עולם מלא, ונס כמו "נשיקה מן השמים" בשביל מי שמספר אותו, וכך אף אירע עמנו: אחרי כמה ימים עשינו סדר באיזו מגירה נידחת, ולפתע מוצאים אנו צ'ק שמישהו נתן לנו פעם. צ'ק ע"ס… 440 שקלים!
אלא שמשהבטנו בתאריך חשכו עינינו. הצ'ק ניתן לנו ביום חתונתנו, שחלף כבר מזמן-מזמן, וצ'ק כמובן לא ניתן לפדות אלא תוך ששה חודשים מיום נתינתו. ולך תנסה להתקשר לבעל הצ'ק שנתיים אחרי שהוא כתב אותו, לשכנע אותו לכתוב חדש, סתם כך, לא לכבוד השמחה.
לא התעצלנו, התקשרנו לבעל הצ'ק, ולמרבה הפלא, הלה ברצון רב ביקש להפקיד בחשבוננו 440 ש"ח במקום הצ'ק שאבד. חלף התרומה שניתנה… בקהל עם אהללנו!!
(משנתה של תורה כי תשא תשע"ד)