קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (ויקרא יט ב)
סיפר הרה"ח רבי יוסף חיים שיינבערגר זצ"ל, מה ששח לפניו החובש הירושלמי ר' פייבל אפטייקער ז"ל.
ר' פייבל היה מעדת האשכנזים ומתנהג כמנהגי אשכנז, ולא היתה לו שייכות לקהילות החסידים בירושלים. אמנם בכל פעם שהרה"ק האדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקארלין זי"ע הגיע לארץ ישראל ושהה בירושלים, היה ר' פייבל עולה לבית הכנסת כדי לחזות ולהתענג מזיו פניו של הרבי זי"ע.
פעם אחת רמז לו הרבי שיכנס לחדרו. הרבי העלה חיוך על פניו ואמר: "אני מרגיש אליך הערכה ואהבה מיוחדת. אולי תאמר לי מה מלאכתך ומה מקור פרנסתך?". ענה ר' פייבל ואמר: "אני אדם פשוט, בעל הבית מהשורה". אבל הרבי לא הרפה ממנו וביקש לדעת מה מלאכתו.
ראה ר' פייבל שלא יוכל לחמוק ולהסתיר, וגילה את האמת: "אני משמש כחובש, ובתוקף תפקידי עלי לטפל גם בנשים שבאות אלי לטפל ולחבוש פצען, טרחתי וחיפשתי ובס"ד מצאתי פתרונות ואמצעים על מנת שלא אכשל באיסור לאו דלא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
פניו של הרבי קרנו מאושר ושמחה. הוא קרא בקול ואמר: "אה! אכן עכשיו אני מבין ויודע מדוע אני חש הערכה אליך".
('לב ישראל', שיחות הגה"צ רבי ישראל גרוסמן זצ"ל)