נקודה חשובה שניתן ללמוד מדרכי התנהגותם של גדולי ישראל היא: להשתדל ללמד זכות על כל יהודי. גם אם רואים עבריין, שרומס את קדשי ישראל בגסות – להשתדל תמיד ללמד עליו זכות ולהסתכל עליו בעין טובה.
אני זוכר בליל שבת היה שיעור של ה"חזון איש" זצ"ל, ולאחריו היינו מטיילים קצת ברחוב, מה שנקרא היום רחוב חזון איש. כשהבחין ממרחק באורות של רכב – היה מסובב מיד את ראשו כדי שלא לראות חילול שבת. אחר כך היה אומר "מסתמא זה גוי. זה לא יכול להיות יהודי. יהודי לא נוסע בשבת". ואחר כך היה אומר לעצמו: "שבת שבת שבת".
הוא הקפיד לומר זאת לעצמו כדי שלא תצטנן אצלו ההרגשה אודות קדושת השבת. כאשר בן אדם רואה שוב ושוב חילול שבת – הדבר גורם להצטננות, ולהרגשה שחילול שבת אינו נורא כל כך. כעין מה שאמרו חז"ל (יומא פו ע"ב): "כיון שעבר אדם עברה ושנה בה – נעשית לו כהיתר".
כשהאדמו"ר מבעלזא זי"ע הגיע לגור בתל אביב, בשנת תש"ד, הוא התפלא לשמוע מכונית נוסעת בשבת ושאל בתמיהה: "מה קורה כאן?".
כדי שלא יצטער, השיבו לו, כי המכונית נוסעת עבור חולה.
לאחר מספר דקות, הגיע לאזני האדמו"ר בשנית קול מכונית נוסעת. כשתמה לפשר הדבר, השיבו לו שוב, כי המכונית נוסעת לצורך יולדת.
אבל כשמידי כמה דקות הוא שמע עוד מכונית, ושוב תרצו לו כי מדובר בחולה, הוא הפטיר בצער: "יותר מידי חולים יש כאן!".
כך היתה דרכו בקודש: ללמד תמיד זכות על כל אחד. סיפר לי מורי ורבי הגאון רבי חיים ברים זצ"ל, שכל אימת שמאן דהוא היה מתחיל לספר לו לשון הרע על מישהו, הוא היה קוטע את דבריו ואומר: "איזה צדיק, אני מאוד אוהב אותו!" כשהלה היה מנסה להמשיך לספר "אבל הוא"… האדמו"ר היה ממשיך את המשפט: "אבל הוא צדיק, אני אוהב אותו".
בשום אופן לא יכלו לדבר איתו מילה רעה על יהודי!
כל הפוסל – במומו פוסל
נקודה נוספת שראוי לנו לזכור: אל לנו למהר לשפוט בני אדם, ולדבר עליהם או לקבל עליהם לשון הרע. חז"ל (קידושין ע ע"א) כבר אמרו: "כל הפוסל במומו פוסל". אם אתה מאמין בלשון הרע שאתה מדבר או שומע, אות וסימן הוא כי מום זה שייך גם אליך, וכי גם אתה מסוגל לעשות את אותו מעשה! שהרי לו אתה בעצמך לא היית מסוגל לעשות אותו, היה קשה לך להאמין שאחר עשה אותו.
אם יבואו ויספרו לך על יהודי נכבד, מורם מעם, ששלשל לידיו עשרים אלף דולר על מנת לרצוח מישהו, היית מאמין? בוודאי שלא! אך אם יספרו לך על אותו יהודי נכבד ששלשל לכיסו עשרים אלף דולר מקופת המוסד שהוא עומד בראשה, כאן כבר אתה מאמין! מדוע? מה פשר ההבדל בין שני המקרים?
התשובה היא: לרצוח אתה עצמך לא מסוגל, ולכן גם אינך מאמין שמישהו עשה זאת. אך אתה מסוגל לשלשל לכיסך ממון שלא ביושר מוחלט. ממילא אתה מאמין שגם מישהו אחר עשה זאת.
לכן, כל אימת שאתה פוסל מישהו ומדבר בגנותו, עדיף שתבדוק תחילה את עצמך, ותטפל בעצמך תחילה. הצורה בה מסתכל אדם על השני – מוכיחה על המהות העצמית שלו. ואם אדם נוטה להאמין על יהודים שהם עושים דברים שלא כשורה, כנראה גם לו יש בעיה אישית בתחום.
גדולי ישראל, שכל כך היו מופקעים בעצמם מכל נדנוד של עבירה, לא היו מסוגלים לקבל לשון הרע על יהודי! לא יתכן שיהודי יחלל שבת. לא יתכן שיהודי עשה מעשה רע כי "הוא צדיק, ואני אוהב אותו"
הקשר אל העבירה וההתנתקות ממנה
בימים אלו עלינו לקחת לתשומת ליבנו את מצבם העגום של עם ישראל נוכח הגלות המתמשכת. "עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו" (ירמיהו ח, כ), עדין אנחנו ובנינו מוטבעים בבוץ רגלינו. איש את רעהו יעזורו לשוב אל ה' אלוקינו, לקרב עוד ועוד יהודים אל התורה הקדושה. הכל מתוך עבותות של אהבת חינם, ומתוך לימוד זכות על כל אחד ואחד והתמקדות בראיית הטוב שבו.
(אריה שאג | בין המצרים |)