"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" (בראשית מד, יח)
וברש"י: מכאן אתה למד שדיבר איתו קשות.
סיפר הצדיק רבי יצחק זילבר זצ"ל על אחד מבעלי מסירות הנפש ברוסיה הקומוניסטית, רבי אהרן רבינוביץ זצ"ל:
בשל ענייני יהדות שלחו את הרב אהרן רבינוביץ למשך עשר שנים לסיביר. במהלך החקירה אמר לו החוקר: "הורד מיד את הטלית הקטן, מדוע יושב אתה מולי לבוש כך?".
"אני?! שאני אוריד טלית קטן?!" – והוא סטר לחוקר סטירה כה עזה, עד כי הלה צנח מכיסאו וכובע המצחייה שלו, עם העיטור שעליו, נפל על הרצפה.
יכולים אתם לתאר לעצמכם לאילו מכות זכה הוא לאחר מכן?
סיפר לי רופא יהודי, אליו הביאו את אהרן אחרי המכות שספג, כי הוא חבש את פצעיו וריפא אותו. שנים לאחר מכן קראתי ספר של אסיר לשעבר ושם מתואר הקטע בפירוט, רק מבלי לציין שמות.
לאחר שחרורו התגורר הרב אהרן בסמרקנד, שם היה מארגן ראשי של התפילות וההקפות בחג שמחת תורה, ואם כי בשנים הקשות הללו פחדו אנשים פחד מוות מהשלטונות הוא הצליח להחזיק את כל מתפללי בית הכנסת עד לשעה ארבע לפנות בוקר, וכולם התקהלו סביבו…
בסיכומו של דבר עברו על ר' אהרן שתיים עשרה שנה במאסרים, ובמשך כל הזמן הזה אפילו פעם אחת לא חילל שבת ולא אכל טריפה, דבר שכזה אין שומעים בכל יום, ואולי לא שומעים כלל.
אירועים רבים ארעו לרבי אהרן בכלא. הוא שהה בדולינקה, בצפון הרחוק. כאשר התקרב חג הפסח, אסף גרעיני שיבולת שועל שנשרו ארצה כאשר האכילו את הסוסים. לאחר שהצליח לאסוף בערך מחצית הכוס, טחן את הגרעינים באבנים וקיבל קמח. הוא הגיע להסכם עם אחת המאפיות, ושם אפה מצה אחת שתספיק ל'כזית' מצה בעבור ליל הסדר הראשון. על המצה הזו שמר רבי אהרן כעל בבת עינו, ועד לסעודת החג נשא אותה עמו לכל מקום ומקום מחשש שמא תיגנב…
בפעם אחרת אסף גם כן שיבולת שועל, הפעם לכבוד חג אחר, לא זכור לי אם היה זה שבועות או ראש השנה. בינתיים כינסו בחוץ את כל יושבי המחנה, כדי להחתימם על ניירות. על פי הנוהל המשונה שהיה נהוג במחנות הרוסיים, היו האסירים צריכים מידי פעם לחתום על ניירות, ובהם מאושר על פי איזה סעיף בחוק נאסר כל אחד מהם. היה זה ביום טוב ראשון (שחל אז ביום חמישי). רבי אהרן יצא ובידו ספל ובו שיבולת שועל. הוא עמד כך, מחזיק בידו את הספל, ובעוד כולם חותמים – המשיך לעמוד. המנהל היכה אותו על סירובו לחתום, הספל נפל מידו ותכולתו התפזרה, אך הוא לא חתם.
למחרת שוב אספו את כל האסירים והודיעו כי מי שלא חתם אתמול – יחתום מיד. אך רבי אהרן בשלו: "היום שוב חג".
"יום אחר יום?" התפלאו הרוסים.
למחרת שוב חזר על עצמו הסיפור.
"ומה היום. שוב חג?" שאלו אותו.
"היום שבת". וכך לא חתם רבי אהרן במשך שלושה ימים! ובכל זאת נותר בחיים!
בנו של הרב אהרן שומר אצלו טלית קטן, אותה תפר אביו לעצמו במחנה. היא תפורה מהרבה רצועות ופיסות אריגים. זוכר אני שבעת היה לובש את הטלית הזו – מפחיד היה להסתכל עליו.
(מתוך הספר להשאר יהודי – רבי יצחק זילבר זצ"ל)