וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם (במדבר יח, יא)
תשמעו א מוראדיגע מעשה, תהיה לכם חיות מהמעשה הזה… אני שמעתי אותו מר' שמואל קרביץ זצ"ל, בעל מחבר הספר 'מעדני שמואל' על הש"ס ועל החומש, באמת מעדנים, כשמו כן הוא… והוא סיפר כך:
בלודז' התגורר גביר גדול ומחזיק תורה מופלג, כמעט את כל הישיבות הוא החזיק וגם היה יהודי צדיק.
דבר מענין הוא, שבדור הקודם המשולחים שיצאו לאסוף כספים לישיבה היו רבנים גדולים, רבי אליעזר יהודה זצוק"ל, ראש ישיבת מיר בפולין, היה יוצא בעצמו לאסוף כסף במרחקים.
בין המשולחים היה גם רב ידוע, הרב קלמנוביץ זצ"ל, רבה של טיקטין, ולפני המלחמה הגיע ליבשת אמריקה לאסוף כסף. הוא היה אדם חשוב מאוד, מקורב ל"חפץ חיים" ולר' חיים עוזר. לימים, הוא הציל את ישיבת מיר בעת היותם בשנחאי וביפן – את כל הישיבה על קרבה ועל כרעיה ממש, במסירות נפש פעל למענם מאמריקה בכל מיני דרכים פלאיות.
לפניו, היה יוצא למען ישיבת מיר אדם גדול, אביו של רבי נחום פרצוביץ, לימים ראש ישיבת מיר – רבי נחום טרוקער. אביו היה רב בעירה הזו. ה'טרוקער רב'. איש נשוא פנים ותלמיד חכם שזכה להעמיד את עצמו כמשולח לישיבת מיר.
פעם הגיע הטרוקער רב ללודז' לצרכי הישיבה במיר .
בעת התפילה בבית הכנסת, הבחין בו העשיר הנ"ל, הוא ידע כי בדרך כלל כאשר הטרוקער רב מגיע ללודז' – שהיתה עיר גדולה – הוא מתעכב בה שבועיים שלושה עד שמסתובב בין כל היהודים. לעשיר היה מזכיר – שמו היה הרב זילברשטיין, אחרי המלחמה הוא התגורר כאן בתל אביב, והוא סיפר את המעשה.
פנה העשיר הצדיק אל מזכירו ואמר לו: "אני רואה כי הטרוקער רב הגיע לעיר, תשכור עבורו חדר באכסניה היקרה ביותר בלודז' – על חשבוני לכל ימי שהותו בעיר, אבל חס וחלילה אל תספר לו שזה ממני. מלבד זאת, תן לו תרומה חשובה ומכובדת [ונקב בסכום עתק], אבל למען ה', שהוא לא ידע שהתרומה באה ממני, הכסף שלך פרטי ואתה נותן לו. תזכה בו בקנין גמור".
הרב זילברשטיין, מזכירו, עשה ככל אשר ציווה עליו העשיר. כאשר חלפו שבועיים שלושה, הגיע סוף סוף הטרוקער רב למשרדו של העשיר המדובר. אה, קיבל אותו בקבלת פנים יפה ובשמחה רבה. מתיישב, מוציא צ'ק, כותב לו סכום מכובד, ונותן לו "בשביל המירר ישיבה"!…
הטרוקער רב נוטל את הצ'ק, מביט בו ואחר כך מסתכל בפניו לשניה, כמו שאינו מרוצה מהצ'ק. הוא לא אמר מילה כמובן, אבל העשיר הבחין מיד כי אינו מרוצה.
שאל אותו: "כבוד הרב, מה? האם הסכום לא מכובד".
"חלילה. לא רמזתי מאומה, שום דבר, זה סכום מכובד".
"אי אי אי, אבל אני רואה שיש על פניך משהו, מדוע אינך שלם עם מה שנתתי לך?"
"אם אתה כל כך רוצה, אומר לך את האמת. זה סכום מכובד מאוד. אבל מה, אמרו לי שאת התרומה החשובה ביותר מכל תושבי העיר לודז' אקבל אצלך"…
"נו – וזה לא נכון? היה מישהו שנתן יותר?"
"איני מכירו, אבל יש יהודי בשם זילברשטיין – הרב זילברשטיין, הוא נתן לי גם אכסניה וגם תרומה, שיחדיו זה מסתכם בסכום גדול יותר לישיבת מיר".
העשיר ביקש ממנו: "שהרב יתן לי את הצ'ק, בבקשה".
נטל את הצ'ק, קרע אותו לגזרים ואמר: "הרב, אם כך, אתה באמת צודק, אני גם מבקש סליחה, התיישב וכתב צ'ק בסכום גדול יותר מהצ'ק שזילברשטיין נתן לו עם האכסניה ביחד"…
סיפר הרב זילברשטיין לפלוני שסיפר לי, שהטרוקער רב לא ידע לעולם ש"הזילברשטיין" היה המזכיר של העשיר ואת כל סיפור המעשה…
ואני שואל אתכם: תשחזרו את המעשה לעצמכם, איזו נקיות ושמירה שהמעשה לא יתלכלך, שלא יראו, שלא ישמעו. לא העיתון כותב, ולא פלוני כותב ומפרסם "שומר מצוה לא ידע דבר רע".
'כל המקים מצוה כמאמרה' – כמו שה' אמר – בלתי לה' לבדו "אין מבשרים אותו בשורות רעות".
(מתוך 'יחי ראובן' – שמות)