"וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן" (שמות כ"ד, א')
בכל הדורות לא קם צדיק כמשה רבינו, שעליו מעיד הקב"ה: "עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא". רבותינו אמרו, שהקב"ה בדק את כל הצדיקים מתחילת הדורות ועד סופם, ולא מצא כמשה רבינו ובחר בו.
שמו של ה'חת
ם סופר' זצ"ל היה משה, ובעירו החזיקו אותו כמשה רבינו. גישה זו הינה נכונה, 'דור דור ודורשיו' – לכל דור יש את המנהיגים שלו, ו'יפתח בדורו כשמואל בדורו'. בכמה מקומות בגמרא (סוכה לט ע"א, ביצה לח ע"ב ועוד), מובא שאמרו על האמוראים "משה שפיר קאמרת", כלומר – משה, יפה אמרת…
ובכל זאת התנגד החתם סופר למחשבתם של בני עירו ואמר: "אילו היה הקב"ה הרב שלי, הייתי כמו משה רבינו. ואם תשאלו למה אין לי רב כמו שהיה למשה רבינו, אענה לכם שאינני משה רבינו… הקב"ה אינו לוקח כל אחד לתלמיד – הוא בוחר לו את המיוחד בתלמידים…!".
בזוהר הקדוש נאמר על הפסוק: "בכל ביתי נאמן הוא" – אמר הקב"ה: אין ילוד אישה בעולם שקיבל את המפתחות לכל הסודות, רק למשה גיליתי הכל. במשך ארבעים יום וארבעים לילה שהיה אצלי, הראיתי לו את כל האוצרות, את כל התאים הנסתרים, ואת כל המבואות הבלתי ידועים… רק הוא יודע את הדברים הכמוסים ביותר.
המלבי"ם זצ"ל חי לפני כמאה וחמישים שנה, ובתקופה מסוימת כיהן כרב בבוקרשט שברומניה. בין היהודים בבוקרשט היו לא מעטים שנתפסו לנגע ההשכלה, ומאידך גיסא שררה שם בורות גדולה בכל הנוגע לתורה ולמצוותיה. המלבי"ם היה צריך, אפוא, לעבוד קשה בכל החזיתות. באחד הימים, בשעת התפילה בבית הכנסת, ניגש משכיל אחד אל הרב לעיני כל, ובהתגרות גדולה אמר: "כבוד הרב, יש לי קושיה חזקה, אשר כתבתי עליה חיבור שלם ופלפול ארוך, ואין לי ספק כי לרב לא תהיה תשובה עבורי!".
המלבי"ם, אשר לא חת מפני איש, הגיב: "מה שאלתך?".
"מצאתי מדרש, שנאמר בו ששבע עשרה פעמים דיבר הקב"ה עם משה ואהרן ביחד, כמו שנאמר ביציאת מצרים: 'ויאמר ה' אל משה ואל אהרן… החודש הזה לכם' (שמות י"ב, א'-ב'), ואילו אני ספרתי את הפסוקים בתורה, ומצאתי שש עשרה פעמים בלבד דבור כזה!".
"וכי אתה ספרת בכוחות עצמך?", שאלו המלבי"ם.
השיב המשכיל: "לא! הסתמכתי על ספר 'המסורה'. נאמר שם שאחת עשרה פעמים נאמר: 'ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר', ועוד חמש פעמים נאמר: 'וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר' – סך הכל שש עשרה פעמים דיבור משותף אל משה ואהרן".
"ישנו פסוק נוסף"- החזיר לו המלבי"ם מיד. "בפרשת בהעלותך אומרת התורה: 'ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרן צאו שלשתכם את אוהל מועד". פסוק זה לא נמנה ב'מסורה', כי הם התייחסו למספר הפעמים שנאמר 'וידבר ה" או 'ויאמר ה", בלי תוספת המילה 'פתאום', ואילו במדרש התייחסו גם לפסוק הזה, והרי לך שבע עשרה פעמים שבהם דיבר ה' אל משה ואל אהרן ביחד".
שמע המשכיל, פניו התקדרו כפחם, הלך משם בבושת פנים, ולא שב עד עצם היום הזה…
(מתוך דורש ציון – פרשת בהעלותך)