מסרי אמוטו, הוא מדען יפאני שמקדיש את חייו לדיבור אל מים.
כן, לא התבלבלתי. זה מה שהאיש הזה עושה כבר עשרות שנים. מדבר אל מים, מדבר אל אורז ומדבר גם אל מים עם אורז…
נו טוב, הוא לא באמת מדען. אמנם קיבל בשנת 1992 תואר 'דוקטור', אבל התואר הזה הוענק לו מטעם האוניברסיטה ההודית ללימודי רפואה אלטרנטיבית, שזה המקבילה ההודית ל'מחסה לשפנים' של המדע, וגם את התואר הזה הוא קיבל בהתכתבות שזה כמו להתקבל ל'מחסה לשפנים' ולא להגיע אפילו פעם אחת…
מחקרים של אמוטו מוכיחים, על פי טענתו, שכאשר חושפים מים למילים חיוביות, תמונות יפות או למוזיקה נעימה, הם יוצאים זכים וצלולים, ואם מדברים אליהם בצורה לא יפה מראים להם תמונות מכוערות ומשמיעים להם מוזיקה צורמנית (אל המים, כן) הם יוצאים שחורים, ואם מתעלמים מהמים לחלוטין – הם פשוט יוצאים מעופשים…
כשנמאס לו ממים, הוא הוסיף להם אורז, ועוד כל מיני חומרים, ונחשו מה? כאשר התייחסו אל המים והאורז בצורה חיובית – קיבלו גרגירי האורז צורות סימטריות מרהיבות וצבעים נדירים ביופיים, ואילו כשמתייחסים אליהם רע, הצורות מפוזרות ללא סדר, והצבעים מקושקשים ללא טעם.
מחקריו של אמוטו לא זוכים משום מה להתייחסות רצינית בקרב החוקרים, מאחר שהניסוייים שביצע לא נעשו בתנאי הניסוי המקובלים בעולם המדע, ומעולם לא הוצגו לביקורת עמיתים. זאת ועוד: ניסיונות לשחזר את ניסוייו של אמוטו – לא העלו את אותם ממצאים. מה שיכול ללמד על שתי אפשרויות: או שהמדענים האחרים לא דיברו מספיק יפה עם המים והאורז, או שאמוטו מדען כמו שאני ואתם מדענים…
רק שבניגוד אלינו, מחקריו של אמוטו יצרו כזה הד, שגרמו ל'צייד הנוכלים' גיינס רנדי (עליו סיפרתי בטור זה בנוגע לאמן הטלפטיה אורי גלר), להציע לו מיליון דולר אם יוכיח את ממצאיו בתנאי מעבדה מקובלים. אמוטו, כמו גלר לא נענה להצעה. אולי מפני שלשניהם יש מספיק מיליונים, ואולי משום שנוכלות מדעית שווה יותר מאשר מדע מקצועי…
תכל'ס, אומוטו מוכר את המים כמו את האורז שזכו ליחס חיובי ומפנק במיוחד, במחירים מופקעים לאנשים שמאמינים, שמים שהתייחסו אליהם כל כך יפה, בטח יכולים לרפא את גופם ונשמתם, ובכך אמוטו מוכיח עצמו כאדם פחות שרלטן, מבין כל אלה שמוכרים מים בבקבוקים, וזאת מבלי להשקיע בהם מוזיקה טובה, ציורים יפים ודיבורים חמים ומרגיעים. את אמוטו השרלטן אני דווקא מבין. למצוא פרנסה ממי ברז, מאורז ומדיבורים, זה רעיון לא רע… מי שאני ממש לא מבין – הם אלה שרוכשים את מוצריו…
מדוע שתרכשו מים ואורז ששמעו מילים טובות, כדי לרפא את גופכם ונשמתכם, ולא תרכשו או אפילו תשיגו חינם, דיבורים טובים שיופנו אליכם ישירות ולא דרך מתווכים בדמות המים והאורז?
●●●
ברשותכם הייתי רוצה להרחיב את השאלה הזו, לעולם שלם של תרופות טבעיות ופסיכיאטריות שאנשים נוטלים כדי להרגיש טוב יותר, כדי להפסיק חרדות ודיכאונות ומצבי רוח משתנים, כאשר ניתן להשיג את אותו אפקט בדיבורים טובים ומחזקים.
וכאן הרשו לי לספר לכם בקצרה ובאופן לא מקצועי, על הדברים שגורמים לנו להרגיש טוב/ רע/ עצב / שמחה / חרדה / ביטחון:
יש למעלה מ-400 מצבים שונים הקשורים להפרעות במאזן הכימי של המוח. מחסור בכל אחד מארבעת המוליכים העצביים העיקריים שהם: דופאמין, גאבא, אצטיל-כולין וסרטונין, עלול לגרום לשרשרת של בעיות בריאותיות. אנו נתמקד במוליך המשפיע על הנפש יותר מכולם והוא הדופאמין. כאשר יש חסר בדופאמין, המצב הרגשי מושפע לרעה, מכיוון שהשליטה על הרצונות הפנימיים פוחתת מאד. האדם חש עצבות וחוסר חשק וכבדות. כאשר רמות הדופאמין תקינות, קיימת שליטה במוח ובגוף והמצב הרגשי הוא תקין.
הדופאמין מעורר את מערכת העצבים, מגביר את עוצמתו של האות החשמלי העובר בגוף, ממריץ את חילוף החומרים, ויוצר תחושה טובה וקלילה. כל מה שעושים כדורים רפואיים ופסיכיאטרים, זה להגביר או להפחית את רמות החומרים הכימיים הללו, כדי לשפר את איזון הגוף והנפש.
אך האמת היא שמילים טובות וחמות, מחמאות ואווירה טובה ומשמחת – נותנות את אותה התוצאה כמו הכדורים הפסיכיאטרים.
אני לא מגיע כאן לשלול כדורים פסיכיאטרים. הם קיימים לכאלה שלא מקבלים את התמריצים הטבעיים, או שלא קיבלו כל כך הרבה שנים את התמריצים הללו, שכעת כשנותנים להם הם לא מאמינים במילים, וממילא מילים כבר לא משפיעות…
מה שאני מנסה לומר כאן, שחבל שד"ר אמוטו כילה את זמנו על האורז והמים שיעזרו לנפש אומללה, כאשר מילים טובות וחמות ומוזיקה טובה ואווירה מרגיעה, עוזרות באופן ישיר לנפש כזו מפני שהן גורמות להפרשת אותו דופאמין המסייע כל כך לאיזון הנפשי.
ישנם בתים מחבקים, המעניקים ליושביהם מילים טובות, מילים חמות פירגונים וחיזוקים. בתים שממעטים לבקר, ואם חייבים עושים זאת בדרך של תוכחת אוהב. אלה הם בתים שמעניקים כוחות אדירים ליושביהם, מההורים עד לאחרון הילדים, מפני שכל מילה טובה ופרגון טוב – משחררים דופאמין אצל הילדים, ויוצרים אווירה של שמחה וכוח להצליח, וכידוע הצלחה גוררת הצלחה, בעיקר אם בין הצלחה להצלחה יש גם עידוד והתפעלות, מחמאות ופרגונים, שמשחררים עוד דופאמינים שנותנים עוד כח להצלחה הבאה…
לעומת זאת, ישנם בתים, שאינם מאמינים במילים טובות וחמות, בחיבוק ובחום, ואולי לא נכון להשתמש כאן במילה 'לא מאמינים'. הם פשוט לא עושים זאת. מדוע? אולי כי אינם יודעים איך לעשות זאת? אולי מפני שהחשיבה וההנהגה היא צינית, ורואה בכל גילוי חיבה סוג של 'משחק' או חולשה.
בדרך כלל בתים שאין בהם 'עשה טוב', אין בהם גם 'סור מרע' וכנגד אי היכולת להפגין חום ואהבה ומילים טובות וחיבוקים, דווקא בתחום הביקורתיות אתה מגלה יכולות מעוררות התפעלות…
אותו אדם שאומר לך : "נו מה? שאני סתם אגיד לו דברים טובים? זו הרמה? אני לא כל כך מהר מוציא מילים מהפה"… אבל כשזה מגיע לביקורת? הנה טרוצקי קם לתחיה, ונואם את נאומיו הסקרקסטים, ומצליח לתאר בדיוק של מנתח מוח, עד כמה הזולת הוא כלומניק ושוטה ולא מצליח לעשות אפילו דבר אחד נכון. בדרך כלל 'הזולת' זה אחד האנשים הכי קרובים לו…
●●●
אני זוכר שפגשתי אב לנער שהתנדנד. הוא היה משקיע ללא ידיעתו, כאלף דולר בחודש לחונכים ומטפלים שונים, וכשהדבר הגיע לידיעת בנו אמר בכאב גדול: "אם היה נותן לי מאה דולר בחודש, הייתי הופך את העולם בשבילו"
ואני אומר: לא צריך אפילו מאה דולר. רק מילים טובות, אווירה חיובית, מתן כבוד, הערכה, חיוך, נוכחות ותמיכה! רוב צרכיהם הנפשיים של בני האדם נמצאים בסביבתם הקרובה, אצל הוריהם ואחיהם וחבריהם. סביבתם הקרובה של בני האדם מעצבת, יוצרת את הדימוי העצמי שלהם. מראת הנפש של האדם, היא מה שמשדרת לו הסביבה. ואם הסביבה הקרובה משדרת לו: אתה רצוי, מקסים, אהוב, נפלא, מרתק, נאה, מצחיק ובעל לב זהב – זה בדיוק מה שהוא יהיה, כי זהו המראה שנשקף לו במראת הנפש שהסביבה מציבה לו , וזה הדימוי העצמי שיתקבע בו.
וכעת נחזור למסרי אמוטו. והנה חידוש ששווה את כל המאמר הזה.
אני לא יודע אם מאות אלפי הרוכשים של מוצריו (להזכירכם: מים ואורז שדיברו אליהם מילים טובות) אכן התרפאו מהמוצרים, אבל אני בטוח דבר אחד: מי שהרוויח מהעסק הזה הוא מסרי אמוטו עצמו, ואני לא מדבר כאן על כסף!
מסרי אמוטו מאמין בכל ליבו בשיטה שלו (על אף שאין לה שום ביסוס מדעי), זאת אומרת שהוא עומד מבוקר עד ליל, ואומר מילים טובות למים, לאורז ולשאר חפצים. בנאדם שמדבר כל הזמן מילים טובות וחיוביות, חייב להיות בן אדם טוב וחיובי, ושגם יהיה לו טוב. כי מילים טובות יוצרות אנרגיה לא רק לשומע אלא גם לזה שמשמיע אותן.
לא צריך להיות גאון בשביל להבין זאת. פשוט וברור שאם בנאדם מחייך כל היום, משמיע מילים טובות ויוצר אווירה טובה ומרגיעה – חייו נראים הרבה יותר טוב.
וכשאני כותב את הדברים, אני נזכר בגאון רבי יובל יוסף אורדנטליך זצ"ל, הרב של ביהכנ"ס איצקוביץ והאיזור, שהיה פותח כל מפגש עם מי שלא יהיה, במילות שבח ועידוד, מרעיף עליו מחמאות ומילים טובות, ותמיד תמיד מסיים במילים "שיהיה לך אור וטוב". הוא הסתלק לבית עולמו כבר לפני עשרים שנה, ועדיין האישיות שלו זכורה לי היטב, ובעיקר מהדהדת לי ברכתו הקבועה "שיהיה לך אור וטוב", עד כדי כך שאני רושם אותה בחלק מההקדשות לספריי…
עשרים שנה. ועדיין בזיכרון. מילים טובות. זה הכל!
(יתד השבוע – כ"ה בסיון תשע"ח)
2/193
מאמר חזק!
על ילדים רואים זאת בצורה השקופה ביותר.
מספיק משהו קטן כל יום כמה פעמים בשביל לרומם אותם;
מחמאה על יצירה מהגן ולו הסטנדרטית ביותר,
הערכה ספונטנית של מעשים טובים לאורך היום אפילו איסוף צעצוע בודד למקומו, הנחת גרב בסל הכביסה, ברכה בקול רם וכדו'.
אבל זה עובד יופי גם על מבוגרים, ולא רק במעגל הקרוב, אלא גם במעגל מורחב כמו צוות עובדים.
מילים טובות ומחמאות אינן בנות גיל.
ארבע-חמש השנים האחרונות לימדו אותי יותר מכל, וכדלהלן:
אני ממונה על משכורתם ותנאי העסקתם של כשמונים פלוס עובדים. חרדיים כולם אבל מקשת מגזרים ובפריסה ארצית רחבה.
גם עובד שהתקשר כדי להתלונן / לברר על משכורתו / להעביר ביקורת על החלטות הנהלה / לצעוק על עוול שלדעתו נעשה לו וכדומה – ומיד כשענינו לו ציינו מעלה אחת – ובדרך אגב לחלוטין ציינו שהיא כמובן רק אחת מתוך שלל מעלותיו – אופי השיחה השתנה לחלוטין ובד"כ הצלחתי בשיטה זו להרגיע את העובד ולרצותו.
וזו היתה התועלת המיידית.
התועלת לטווח ארוך היא אמון ושיתוף פעולה שגדל וגדל, פריון עבודה גבוה יותר, ושמירת אמונים רבה יותר מאי פעם.