כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם (שמות יג, טז)
רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל היה קובל ומיצר על כך שאנשים יודעים להודות לה' על ניסיו וחסדיו שבפועל, אך אינם מרגישים כל צרכם, ואינם מודים לה' על ניסיו וחסדיו שעל דרך השלילה, כלומר, על הצרות והייסורים שנמנעים מהם.
והוסיף ואמר: צא וראה, הלא אמרו חז"ל (אבות ה, ה): "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש", ומה היו נסים אלו? "לא הפילה אשה… ולא הסריח בשר הקודש… ולא נראה זבוב… ולא ארע… ולא כיבו גשמים… ולא נצחה הרוח… ולא נמצא פסול… ולא הזיק נחש ועקרב…. ולא אמר אדם…".
ללמדך, שלא פחות משיש להודות על ניסים שבפועל, יש להודות על ניסים כאשר הכל הולך למישרין ונמנעת רעה מן האדם.
באחד מבתי החסידים ערך אחד המתפללים קידוש. התעניינו המתפללים: "על מה ולמה?" סיפר להם: "אתמול חציתי את הכביש ופגעה בי מכונית, ובדרך נס יצאתי ללא פגע. עושה אני קידוש של הודאה לה' יתברך על חסדו הגדול שהצילני ממיתה".
בשבת הבאה ערך מתפלל אחר קידוש משלו. שאלוהו: "גם בך פגעה מכונית ונצלת בדרך נס?"
השיב: "לא".
"אם כן, על מה ולמה הקידוש?"
השיב: "כבר עשרות שנים שאני חוצה את הכביש, ומעולם לא פגעה בי מכונית…"
מעבדות לחרות מאפלה לאור גדול
בבר מצוה לנכדו, תאר רבי יעקב גלינסקי כיצד יצא מאפלה לאור גדול:
"ישבנו ולמדנו בישיבת נובהרדוק שבביאליסטוק, לא עוללנו רע לאף בריה בעולם. אך הרשעים הקומוניסטים סברו אחרת – הם החליטו שאנו מהווים סכנת איום גדולה על העולם. ללא משפט העלו אותנו על רכבת לסיביר.
אחר נסיעה בתנאים נוראים, במשך ימים ארוכים, הגענו לסיביר ואם לא די בקור העז המקפיא שחשנו בעצמותינו, נתבשרנו בפתח המחנה, כי על כולנו נגזרו עשרים וחמש שנות עבודת פרך בסיביר. ואם סבורים אתם שעבודת פרך – משמעה בפה רך, טועים אתם! שם היתה עבודת פרך ב"פה קשה"…
מנהל המחנה הצביע לעבר שער המחנה ואמר: "אתם רואים את הפתח הזה? הוא חד סטרי, מכאן לא היה אף אסיר שיצא חי". באפלה נוראה זו מה היו תקוותי? איזה מחשבות חלפי בי? לאוכל או להתחמם מעט לא היה שום סיכוי.
למה יחלתי ושפכתי את צקון לחשי אז לקדוש ברוך הוא? 'רבונו של עולם, פרוסת לחם, ואם לא, אז לפחות קבר ישראל, שלא אמות בלי להקבר'".
הוסיף רבי יעקב ואמר: "אם מישהו היה מספר לי אז שבעוד שישים וחמש שנים, אעמוד במעמד זה של בר המצוה של נכדי, כאשר ניצבת בפני בעיה לא פשוטה, הזמינו אותי למסע חיזוק בחו"ל, ואין לי אפשרות לעשות זאת, כי בכל כמה ימים עלי להשתתף בשמחה אחרת של נכדיי: בר מצוה, אירוסין, שבע ברכות, ברית מילה…
כעת מתבאר לי פירוש הפסוק: "רחוק מישועתי דברי שאגתי". בפשטות מבינים שהכוונה בפסוק היא, שאדם מבקש, למשל, עשרים אלף דולר ולבסוף הוא מקבל רק דולר אחד. אך על בשרי, ברוך ה' למדתי פשט הפוך: "רחוק מישועתי דברי שאגתי", אני ביקשתי רק קבר ישראל, ולבסוף מה קיבלתי?! הרבה יותר רחוק ממה שיחלתי…"
(מתוך 'ומתוק האור' – הגדה של פסח – רבי שלמה לוינשטיין שליט"א)