הרב אהרן כהן
זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם (ויקרא ז, לז)
הגמ' אומרת (מנחות ק"י.), אמר רבא מאי דכתיב "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם", כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא אשם.
אחד מתלמידיו של מרן הרב שך זצוק"ל, סיפר שכשהיה בחור, נעדר יום אחד מן השיעור היומי. "אחה"צ פגש אותי מרן הרב שך", סיפר התלמיד, "ושאלני אם אני מרגיש טוב, היות ולא מצוי שאינני מופיע בשיעורו. עניתי לו שב"ה אני מרגיש טוב, והסיבה שלא השתתפתי בשיעור, היא מפני שהשתתפתי בסעודת פדיון הבן שנערכה לאחייני.
"הבעה של מורת רוח עלתה על פניו של מרן הרב שך, והוא לא שש על תשובתי. הוספתי מיד ואמרתי לו, שאומרים שיש בסעודה זו עניין גדול, ולא רק זו אלא אף מכפרת היא כמו פ"ד תעניות… מרן זצ"ל התרגש כולו ואמר לי נחרצות: 'דע לך, ששעה של לימוד תורה שקולה אף היא לא פחות מפ"ד תעניות!'"
•••
לגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א הגיעו שתי שאלות חמורות:
השאלה הראשונה: בבית חולים מסוים בארץ, החליטה ההנהלה לחנוך שתי מחלקות חדשות – דיאליזה ופגייה, אך עקב צמצומים היתה להם אפשרות להקים רק אחת מהן, והגיעו לשאול מה עדיף על מה? השאלה השניה היתה, בהקשר לחבר עירייה באחת הערים בארץ, שקיבל אפשרות לפתוח מוסד אחד: תלמוד תורה או מרפאת בית חולים ורוצה לדעת מה עדיף?
כששמע את שתי השאלות הללו, אמר להם שצריכים להפנות את זה לסנהדרין של תקופתנו.
הוסיף הרב וציין, שעל השאלה הראשונה השיב כבר אחד הגדולים…
ולגבי השאלה השניה: בזמן ה"בן איש חי", כשנשאל שאלה דומה ענה להם, שעדיף להקים תלמוד תורה, והסביר: "ביחס לבית החולים – אם אתם לא תתרמו יהיו אחרים שיבינו את הצורך בכך, והם כבר ינדבו מכספם למטרה זו, אבל באשר לתלמוד תורה – רק מעטים מבינים את גודל ערכו, ואם אתם לא תתרמו, קיים חשש שהוא לא יבנה לעולם".
המשיך הגאון ר' יצחק זילברשטיין והוסיף: "כששאלתי את אחד הגדולים את השאלה, השיב לי באופן אחר, שאם יהיה תלמוד תורה, לא יהיה צורך בבית חולים!!!"
•••
מצויים אנו ימים ספורים לפני חג הפסח הבעל"ט. נוכל לראות דברים דומים על נס קריאת ים סוף, כפי שמבאר לנו ה"אור החיים" הקדוש וכמבואר להפליא בספר 'ומתוק האור'.
כשמשה רבנו צווה על הים להיקרע, ענה הים: "לא אקרע! מפני שאני זקן יותר ממך, שהרי אני נבראתי ביום השלישי לבריאה ואתה נבראת ביום השישי", וכבר אמר הקב"ה "והדרת פני זקן"!"
הלך משה רבינו ע"ה לקב"ה ואמר לו: "הים לא רוצה להיקרע, מה אעשה?" שם הקב"ה את ימינו על ימין משה והים נקרע.
מסופר בגמ' (חולין ז'.) שבשעה שהלך רבי פנחס בן יאיר לפדיון שבויים, הגיע לנהר גינאי ולא הצליח לעבור. אמר רבי פנחס "גינאי, חלוק מימך", אמר לו המלאך שממונה על הנהר: "לא! אתה הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה – ספק עושה ספק אינך עושה, אני – וודאי עושה, ואין ספק מוציא מידי וודאי".
אמר לו רבי פנחס בן יאיר "גינאי, חלוק לי מימך, ואם לאו, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם", מיד נקרע הנהר. לאחר שעבר, והנהר חזר לשטוף, אמר לו רבי פנחס בן יאיר "יש כאן אדם נוסף המוביל חיטים לאפות מצות, ומאחר ואסור שהחיטים ירטבו, שכן הם יחמיצו, אתה מוכרח להיקרע שוב בשבילו, כדי שיוכל לעבור". מיד לאחר מכן נבקע הנהר פעם שניה, ובעל החיטים עבר.
לאחר ששוב המשיך הנהר לזרום, אמר לו רבי פנחס בן יאיר "יש כאן סוחר ערבי שהולך אתנו, הבקע גם עבורו, שלא יאמרו כך עושים לבני לויה, (כלומר שלא משאירים בני חבורה במקום)?"
ואכן הנהר נבקע בפעם השלישית! מסיימת הגמ': אמר ר' יוסף כמה כח יש באדם גדול יותר ממשה רבינו ועם ישראל, שאצל משה רבינו נקרע הים רק פעם אחת, ואילו אצל רבי פנחס בן יאיר – נקרע הנהר שלש פעמים"…
שואל ה"אור החיים" הקדוש: מדוע לא נקט משה רבינו באותה שיטה של רבי פנחס בן יאיר, ולא היה יכול לאיים על הים שייבש אותו? וביאר (שמות י"ד, כ"ז), שבשעה שהקב"ה ברא את העולם, התנה עם כל מעשי בראשית שיהיו נכנעים בפני התורה ועמליה, וממשלתם ושלטונם של עמלי התורה על הטבע, כממשלת הבורא ברוך הוא.
לכן, כאשר רבי פנחס בן יאיר אמר לו: "אם לא תקרע, אגזור עליך שתיבש", אין פה שום דבר מיוחד, זהו טבע הבריאה. אבל משה רבינו, הגיע אל הים לפני מתן תורה, לפיכך, אמר לו הים: "אתה בא אלי בלי תורה? א"כ אני יותר זקן". על טענה זו משה רבינו לא ידע מה לענות, לכן שם הקב"ה את ימינו על ימין משה, כי "מימינו אש דת למו", ובכך רמז הקב"ה לים: "דע לך, משה רבינו הוא בן תורה עוד לפני מתן תורה, לכן עליך להיקרע לפניו".