"תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו', ט')
אחד מהספרים שכתב הרה"ח ר' אהרן סורסקי הוא הספר 'שלוחא דרחמנא' על ר' שרגא פייבל מנדלוביץ זכר צדיק לברכה. ר' שרגא פייבל מנדלוביץ, הלא הוא אבי כל בני התורה ותופשי התורה באמריקה, כמו שכתב עליו מרן ה'אגרות משה' רבי משה פיינשטיין זצוק"ל: "אבי כל בני התורה". הספר 'שלוחא דרחמנא', הוא ספר כביר ביותר, כולו ממש מכריכה לכריכה, ושם הוא מביא מה שמספר אחד התלמידים.
אתם צריכים להבין שכאשר הוא בא לאמריקה, היא היתה מדבר שממה רוחני. היו שם אמנם למעלה ממיליון יהודים אבל הכל היה שם מדבר שממה רוחני, באופן כזה שאי אפשר לתאר בכלל. ועם ה'תורה ודעת' שהקים שם – הוא עשה דברים גדולים. הוא היה מלמד את התלמידים האמריקאים, עם כל המשתמע מהמושג 'אמריקאים' בתקופה ההיא, ועשה אתם מה שעשה. מספר שם אחד התלמידים, שהיום מפורסם, שהוא היה מלמד אותם הכל. הכל הוא היה מלמד אותם! הוא למד אתם תנ"ך, פרקי אבות וכו' וכו' ופעם באחד השיעורים בפרקי אבות, הוא למד איתם בסוף פרק ראשון במשנה י"ז, וכתוב שם במשנה: "רבן שמעון בן גמליאל אומר כל ימי גדלתי בין החכמים".
מה זה 'גדלתי כל ימי בין החכמים'? – שהוא למד היזק ראיה, הוא למד שור, בור, הוא למד את השיטות של ה'קצות' וה'נתיבות', ר' שמעון ור' אלחנן?, כל השיטות הוא למד. הוא למד סדר 'נשים', 'נזיקין' הוא למד 'קדשים' ו'טהרות'. הכל. כל ימי גדלתי ולמדתי בין החכמים.
נו כל ימי גדלתי ולמדתי בין החכמים, נו ומה יצא לו מזה: 'לא מצאתי לגוף טוב משתיקה'…
והרי זה נושא מוסרי, זה נושא של הנהגות, זה נושא של מידות, מה זה קשור עם 'גדלתי בין החכמים'?? ובאמת זו היא הרגשה נפלאה של בן אדם חושב .'גדלתי בין החכמים' – זה מזכיר מה שר' שמואל רוזובסקי אמר לאבא אחד שהיה אצלו:
לפני שנים, באו מאיזו ישיבה שאדבר אצלם. אמרתי להם "מה אני אדבר?" אמרו: "תדבר מה שאתה מדבר". אז ספרתי להם את הסיפור הזה עם ר' שמואל.
את הסיפור הזה מר' שמואל, סיפר לי מי שישב אצל ר' שמואל בשעת מעשה.
ר' שמואל, הרבי הגדול שלנו, הרבי האהוב ר' שמואל. ר' שמואל רוזובסקי זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר לא הניח אחריו כמותו…
מה היה הסיפור: בא אליו יהודי מירושלים, ואומר שהוא רוצה לשאול אותו פרטים על בחור אחד.
בבקשה ידידי!
אז הוא אומר שמציעים עבור בתו בחור בשם פלוני, והוא בא כעת להתעניין אצל הראש ישיבה.
19 שאלות הוא שאל אותו, עד שהתברר לו שהוא מתמיד ושקדן וכו' וכו' וכו'. כך סיפר לי ההוא שנכח שם. תשע עשרה שאלות הוא שאל. לא משנה מה בדיוק היו השאלות…
ואחר שהראש ישיבה ר' שמואל ענה לו עליהן, ההוא גמר את שלו מצדו, הראיון נגמר.
אז אומר לו ר' שמואל: "ידידי! עד עכשיו שאלת אותי, עכשיו אני רוצה לשאול אותך!".
"מסתמא אתה בא לשאול על הבחור בשביל שידוך לבתך, תגיד באמת: כל הפרטים האלה מאד חשוב לבתך לדעת, בסדר…
"אבל אני חושב שיש עוד דברים שהיא רוצה לדעת, ולמה אתה לא שואל על הדברים האלה?"
אומר לו האבא: "למשל מה?"
אומר לו ר' שמואל: "אתה לא שואל איך הוא מתנהג בחדר עם החברים?
"פשוט זה מה שאתה צריך לשאול! כי הרי הוא לא גר בחדר סגור לבד, הוא הרי גר עם חברים, שלושה ארבעה חברים בחדר, ואם כן איך הוא מתנהג בחדר? איך הוא נוהג שם בחדר עם המיטות? הוא מסדר פעם את המיטה? הוא מצחצח פעם שיניים?
"כשהוא מגיע מאוחר בערב, אחרי שהוא עמד למטה ודיבר שעתיים דיבורים בטלים, והוא מגיע לישון מאוחר ממש, מנדד שינה מעיניו, וכשהוא מגיע מאוחר באחת – אחת וחצי, הוא מגיע לחדר, האם הוא חולץ את הנעליים בחוץ, לוקח אותן ביד ונכנס לחדר על קצות אצבעותיו, או שהוא הולך כמו הקוזקים וכמו המשטרה, ומעיר את כל האגף וכו'? ואיך הוא מתנהג בחדר אוכל? הוא תמיד הראשון? הוא תמיד ראשון ולוקח תמיד מהצלחת המרכזית את המנה היפה בראש, כי הוא מרגיש את עצמו כהן, או שהוא משאיר את המנה היפה למישהו אחר?
"תגיד, הוא פעם נגש לטבח או למבשל ואומר לו 'יישר כחך! תודה רבה ,האוכל היה טעים!!'??"
"ו'איך הוא נוהג' זה הרי שיעור של ר' שמואל רוזובסקי!
"איך הוא נוהג בעוד ענין: יש על השולחן קנקן מרכזי של שתיה, שותים ושותים ונגמר, ואיך הוא נוהג בזה, האם כשכלי השתיה מתרוקן – הוא קופץ, לוקח את הכלי הריק, הולך למטבח וממלא אותו שוב, או שהוא יושב בנחת, בסבלנות, ומחכה שיביאו והוא ימלא הראשון את הכוס?
"כן ככה זה! איך הוא מתנהג… זה מה שמאד מעניין! איך הוא מתנהג ואיך הוא מגיב על כל דבר – הוא פעם 'שובר', הוא עושה לעצמו פעם שבירת הרצון, או שכל דבר שלא מוצא חן בעיניו הוא מיד…
"אתה הרי רוצה שלבתך יהיה טוב אצלו!", כך אומר לו ר' שמואל, כמו שהוא היה מדגיש בסברות – כך הוא הסביר והדגיש לאבא הזה…
"שיהיה לה טוב אצלו, שהוא יהיה לה מאד טוב!"…
וכאילו שכל מה שהוא יעשה לה לא מפריע לה בכלל, מכיוון שהוא הרי יודע את החילוקים בהיזק ראיה, הוא יודע את החילוקים בין ה'אבן האזל' לר' שמעון שקאפ, זה מאד חשוב לה, עד כדי כך שלא חשוב בכלל איך הוא יתנהג איתה…
מה נהיה עם השידוך, אם נהיה או לא נהיה – אינני יודע. יתכן שהוא נהיה, והם גוררים את החיים גוררים את החיים…
על כל פנים, ר' שרגא פייבל לומד איתם פרקי אבות, והוא שואל אותם מה זה 'כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה'?
איך מבינים את פשטות המשנה בין הרישא של המשנה לסיפא? הרישא הרי מדבר על הלימוד שלמד אצלם, וההמשך בסיפא של המשנה, מדבר מעניין של הנהגות ומדות טובות? "אלא זה בא ללמדנו", כך הוא אומר, "שבמשנה הזו כתוב יסוד גדול, שהחכמים, התנאים והאמוראים, כל ה'רביים' הגדולים האלה שלמדו תורה עם התלמידים שלהם, יחד עם לימוד התורה – התלמידים למדו מהם גם ארחות חיים!!
"הם למדו גם איך להתנהג!", כך הוא הסביר וכך הוא המשיך ודיבר איתם באריכות, שכשלומדים אצל הרבי צריכים ללמוד גם איך להתנהג! ופיתח את הרעיון הזה כיד ה' הטובה עליו.
ואז קם בחור אחד, כך מספר התלמיד החשוב ההוא, בו בזמן שהבחורים היו יושבים מרותקים ושומעים את הדרשה של ר' שרגא פייבל מנדלוביץ, קם בחור אחד ושאל את ר' שרגא פייבל:
"רבי! האם פה אצלנו בישיבה ב'תורה ודעת', יש ר"מ שאפשר ללמוד ממנו גם הנהגות חיים?". כמובן שנהיה שקט, כך הוא מתאר, דממת מוות נהיתה שם. זו הרי שאלה חוצפנית. אתה מבין איזו תדהמה זו, כשהוא שואל כך את ר' שרגא פייבל מנדלוביץ, הראש של הישיבה שם ב'תורה ודעת'…
האם אצלנו פה בישיבה, יש ר"מ שאפשר ללמוד ממנו לא רק פלפולא דאורייתא, אלא אפשר ללמוד ממנו גם ש'לא מצאתי לגוף טוב משתיקה' – גם הנהגות חיים אפשר ללמוד ממנו? האם יש כזה ר"מ בישיבה? נהייתה דממה. כמה דקות היתה דממה. (אגב גם זה צריך ללמוד מהסיפור הזה, שלא חייבים לענות מיד על המקום, צריכים לחשוב. זה דבר ראשון. ושנית – לא לענות 'אני צודק', "ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני" – כך אומר דוד המלך, מה זה "בקמים עלי מרעים תשמענה אזני"? – אומרים המפרשים 'בקמים עלי מרעים' – אלו הם המתנגדים של בן אדם, כשהם, המתנגדים קמים עלי, המרעים האלה, אז 'תשמענה אזני', אני שומע מה שהם אומרים, ואומר לעצמי אולי יש דברים נכונים בטענות שלהם? אולי אני צריך להשתפר?).
על כל פנים אחרי כמה דקות של דממה אמר ר' שרגא פייבל כך: "כולנו מבינים כמובן שזו חוצפה גדולה, השאלה הזאת היתה חוצפה ואנחנו מוחים על החוצפה, כדי שידעו שצריך לדעת לדבר, צריך לדעת איך לדבר בלי להתחצף. אבל השאלה היא שאלה נכונה, הוא שואל שאלה נכונה ומגיעה לו תשובה על השאלה הזו, ולכן אני רוצה להגיד: כדי להשיב על השאלה הזו – צריכים להכיר את הראש ישיבה עשרים וארבע שעות ביממה. אמנם אני רואה אותו אומר שיעור בישיבה, ועוד שעה שעתיים שלש שעות ביום, אבל אינני יודע איך הוא מתנהג בשאר שעות היום. גם אם אני רואה שהוא מחייך לסובבים אותו בישיבה – אני לא יודע איך הוא מתנהג בבית, איך הוא מתייחס לאשתו, איך הוא מתייחס לילדים, אינני יודע אם הוא אדם קשה או אדם רך, ואפילו אם הוא מחייך – אינני יודע אם הוא מחייך באמת או שזה רק מן השפה ולחוץ וכו' וכו'. כל זמן שאני לא מכיר אותו עשרים וארבע שעות ביממה – אני לא יכול להגיד תשובה על השאלה הזו!". כך הוא אמר להם שם.
אחר כך המשיך ואמר: "אחד אני יודע. את אחד מהרמי"ם פה אני מכיר, הר"מ הזה, שלא מזמן הוא נכנס פעם ראשונה לישיבה, ואמר את שיעורו הראשון, אותו אני מכיר עוד מלפני שנים, עשרים וארבע שעות, הלא הוא ר' יעקב קמינצקי. אותו אני מכיר! אותו אני מכיר עשרים וארבע שעות ביממה, ועליו אני יכול להגיד 'כזה ראה וקדש'!"…
(מתוך ב'עקבי הצאן' תימלול שיחה שנאמרה בתשס"ט)
1/370
בדרך כלל אני לא מגיבה מכיוון שאני מקבלת את הניוז היומי לאימייל ומתענגת עליו כל יום מחדש!!! תודה 🙂
הפעם נכנסתי להגיב כי בבקשה תביאו עוד מהרב הזה כי כל מילה שלו מתוקה יותר מדבש!!!
תזכו למצוות על החיזוק היומי שאני מקבלת מכם כל יום מחדש. ובזכותכם אני בונה את האישיות שלי לצעוד בעקבות המאורות הגדולים שלנו.
המשיכו לעשות חיל לזכות ולזכות!!!